ראשי > ימי זכרון > לא ידוע > ר' יצחק ור' מאיר מחארשיוואטע

ר' יצחק ור' מאיר מחארשיוואטע

ר' יצחק ור' מאיר מחארשיוואטע

ב

מקום קבורתו:

ר' יצחק ואחיו ר' מאיר מחארשיוואטע

בעיירה חארשיוואטע שליד ברסלב, דרו שני אחים ששמם יצא לפניהם כלמדנים ומתמידים ויראי ה', האחד נקרא ר' יצחק ואחיו – ר' מאיר.

ביום מן הימים הגיעה שמועה לעיירה כי לברסלב הסמוכה בא לגור הצדיק הקדוש רבי נחמן, נין הבעש"ט.

ר' יצחק החליט לנסוע לברסלב ובבואו אל הקודש פנימה נרעש מגדולותו של רבינו והיה לחסידו הנאמן. רבי אברהם ב"ר נחמן בספרו 'כוכבי אור', בהזכירו את שמות תלמידי רבינו, הוא מציין את ר' יצחק זה כאחד מן התלמידים המובהקים אשר לבם בער לבוראם מכוח קדושתו של רבינו.

אחיו ר' מאיר, בטרם התקרב לרבינו, נלקח לחתן על ידי פונדקאי אחד מכפר סמוך. חותנו, שהוקירו מאד, הבטיח לדאוג לכל מחסורו ובלבד שיוכל להמשיך לשקוד על התורה והעבודה. ואמנם, בתחילת ימי אברכותו, התמיד ר' מאיר בתורה, אלא שהרחבות הגשמית לא היטיבה עמו, ואט אט זנח את ספרי לימודו; היה יוצא אל פאתי העיר, מביט על עבודתו של נפח העיירה, לאחר מכן ממשיך אל שפת הנהר וצועד לאורכו הלוך ושוב, ללא מלבוש עליון, ומביט בסקרנות במלאכת הדייגים, כיצד מניחים הם פתיונות בתוך הרשת וממתינים לדגים שייצודו בתוכה. הוא לא ידע עד כמה דומה מצבו לזה של הדגים, גם הוא הולך שבי אחר הבלים ונלכד ברשת היצר…

יום אחד, בעודו משוטט על שפת הנהר, הבחין בעגלה נוסעת ובתוכה רבי עם חסידים. הוא התבייש בשוטטותו חסרת המעש והחל פוסע במהירות כדי להסתלק משם. אלא שרבינו שישב בתוך העגלה, ידע את כל אשר נעשה… עיניו הטהורות נחו על האברך, והוא קרא לו אליו. ר' מאיר התקרב אל העגלה, היה זה על פרשת דרכים, ורבינו שאל אותו כאילו באקראי, היכן היא הדרך כדי להגיע ליעדו, ובדרך אגב שאלו מי הוא, וכשהשיב לו, נענה רבינו: "כך?! האם ראוי שאחיו של יצחק'ל שלי, ינהג כך??" והוסיף להוכיחו: "הלא חותנך לקח אותך לחתן כדי שתלמד – ואתה מתבטל ויוצא להסתכל על הנפח ועל הדגים…"

ר' מאיר נאחז בושה אמיתית, הרהורי תשובה תקפוהו, ורבינו הוסיף ואמר לו: "דע לך שהעניין שלי הוא ראש השנה" – – –

הדברים פעלו את פעולתם ואחרי שהמשיך רבינו לדרכו חזר ר' מאיר להתמדתו כמקודם.

בראש השנה הגיע לרבינו יחד עם אחיו ר' יצחק שהיה מקור מכבר לרבינו.

בערב ראש השנה ראה את כל החסידים יוצאים מחדרו של הרבי בעיניים אדומות מבכי, ושאל: מה זאת? השיבו לו שהם עושים 'וידוי דברים' לפני רבינו. כששמע זאת, ניסה להשתמט, אך בלית ברירה נכנס לרבינו עם עוד אחד בתקווה שיעבור את העניין בשלום… אך רבינו סימן לשני שייצא, וכשנשאר לבדו אמר לו רבינו: "ובכן, אמור" – – – אך הוא עשה עצמו כמי שאין לו על מה להתוודות. גם כשחזר רבינו שלש פעמים על דבריו, המשיך להעמיד פני מי שאין בידו עוון…

נפנה רבינו ואמר לו: "אותי תרמה?!" ואחז בידו והוציאו לחוץ.

ר' מאיר נשאר לראש השנה אצל רבינו, וכשחזר לביתו, פגש בדרך את מוהרנ"ת שהתקרב באותה העת לרבינו וסיפר לו כיצד הרבי "דחה" אותו מלפניו.

נענה מוהרנ"ת בהתלהבות קודש: "האם זה נקרא לדחות?! דע לך שאני – אפילו אם הרבי היה מסלק אותי בקורות של בניין, לא הייתי עוזב אותו!!!"

real accessibility icon
Page Reader Press Enter to Read Page Content Out Loud Press Enter to Pause or Restart Reading Page Content Out Loud Press Enter to Stop Reading Page Content Out Loud Screen Reader Support