רבי אפרים ב"ר נפתלי מקרימנטשוק – תלמיד  מוהרנ"ת

נולד לאביו רבי נפתלי, מבחירי תלמידי רבינו.

בהיותו ילד, זכה לחזות בפני רבינו הקדוש, ורבינו בחן אותו בלימוד הגמרא.

כאשר גדל, דבק במוהרנ"ת, והיה לאחד מגדולי תלמידיו.

מנעוריו, התמיד בתורה ועבודת ה' יומם ולילה, והירבה לעסוק בספרי רבינו.

חיבר את הספר 'ליקוטי אב"ן' – חידושים על השולחן ערוך, על פי הקדמות רבינו ומוהרנ"ת. בענוותנותו לא ציין את שמו על הספר, רק זאת כתב:

"עד כה עזרני ה' ללקט אבנים קדושות מטוב רב, אבן די אתגזרת, לא בידיו, רק מרצונות וכיסופין דקדושה – אבן שלמה רצונו; מלוקט ומיוסד מהר הקודש, מההר הטוב והלבנון, מעצות ודיבורים קדושים של הצדיק האמת, ומעיין היוצא מבית ה', מתורת אדמו"ר הקדוש והטהור, רבן של כל ישראל, רבי נחמן זצוק"ל בעל מחבר ספר ליקוטי מוהר"ן, ושאר ספריו הקדושים אשר האירו פני תבל; הוא השליט, הוא המשביר לכל ישראל ולכל העולמות, אשר בצלו נחיה בגויים, רוח אפינו, משיח ה' ".

רבי אפרים עלה לארץ הקודש והתגורר בה כעשרים שנה. תשע עשרה פעמים עשה את דרכו לאומן לקראת ראש השנה, כאשר הוא מיטלטל בדרכים – בתנאים הקשים של הימים ההם. שנה אחת, נבצר ממנו לנסוע לאומן לראש השנה, על כך מספר החסיד רבי אברהם שטרנהרץ:

"שמעתי מרבי אפרים בן רבי נפתלי ז"ל, שלעת זקנתו היה דר בארץ הקודש, בירושלים עיר הקודש, והיה תמיד נוסע משם על ראש השנה לאומן. אך פעם אחת היתה סיבה מאת ה', שנשאר על ראש השנה בביתו בירושלים, מחמת שלא היה באפשרות בשום אופן ליסע. וליבו דווה על מאד זה בכלל. אך העיקר, בעת שהגיע לזמן תפילת מנחה בערב ראש השנה, אצל כותל המערבי, נזכר את עצמו בתפילת מנחה של אנשי שלומנו באומן בהקיבוץ הקדוש, וכאב ליבו כל כך עד שכמעט יצא מחיותו מחמת שיברון ליבו שאינו נמנה עם הקיבוץ באומן, עד שצעק: 'ריבונו של עולם, אני מקשר עצמי, עם כל התפילות שלי מעכשיו על כל ראש השנה, להתפילות שמתפללין בהקיבוץ הקדוש באומן. ואז נתקררה דעתו קצת" (נעימות נצח, מכתב ה).

לפני ראש השנה האחרון לחייו, כשכבר היה כבן תשעים, ניסו קרוביו להניאו מן הנסיעה, בטענה שהוא זקן ולא יוכל לעמוד בתנאי הדרך הקשים – ענה להם רבי אפרים: "אפילו אם חלילה אמות בדרך, ויקברוני באיזה פארק, או שאהיה חלילה מאכל לדגי הים – העיקר שהשתדלתי להגיע לאומן, ועל כל פנים זכיתי להיות שם בראש השנה הקודם. אולם, לחיות כאן בעולם ולא להיות בראש השנה באומן – זה גרוע הרבה יותר" – – –

ואכן, הוא הצליח להגיע לאומן. לאחר ראש השנה, תרמ"ג, נסע לבקר את בתו בטשערין. בערב חג הסוכות, קם כהרגלו בחצות, עבד את בוראו והתפלל שחרית כוותיקין. לאחר התפילה חש בחולשה גדולה ונטה למות. נכנסו לחדרו אנשי החברא קדישא, פנה אליהם: 'בודאי בכוונתכם לקברני ליד קבר בנו של הרב שנפטר לאחרונה (שנמנה על המתנגדים) – ובכן, מגלה אני דעתי, שאיני מסכים לכך; רצוני להיקבר סמוך לאחד שהיה נוסע לאומן לראש השנה, יהיה זה מי שיהיה" – – –

כעבור שעה קלה נסתלק רבי אפרים, כאשר הוא עדיין עטוף בטלית ומעוטר בתפילין.

רבי אברהם שטרנהרץ חלץ ממנו את תפיליו, והודיע לחסידי ברסלב בעיר על הסתלקותו.

נטמן ליד אחד מפשוטי החסידים, ומאוחר יותר נקבר לידו רבי פנחס יהושע, מתלמידיו המובהקים של רבי נתן.

לאחר פטירתו, התהלך הרב מטשערין כל הלילה אנה ואנה, כשהוא אומר: "פטירת רבי אפרים איננה מניחה לי לישון" – – –

ואילו רבי נתן ב"ר יהודה, כתב במר ליבו: "אוי לי, ווי לי! אוי אוי לי על צנא מלא ספרא, אשר מסר נפשו בשביל להיות על ראש השנה של הצדיק" – – –

(באדיבות ד. ברסלבר, עלון 'אוצרות')