רבי שמשון איסרוב מברדיטשוב

רבי שמשון-אריה איסרוב, המכונה רבי שמשון ברדיטשוב'ר, היה מהחסידים התמימים והישרים אשר בברדיטשוב, העיר שבה ליהטה אשו של רבינו בקרב החסידים הנלהבים שהתגוררו בה.

בצעירותו היה רבי שמשון עני מרוד, ברבות הימים פתח חנות והתפרנס ממנה ברווח. לימים אמר כמצטער ומתגעגע: "אמנם ברוך ה' פרנסתי מצויה, אך שוב איני יכול לומר תהלים בלב נשבר כמו שהייתי אומר לפנים בימי עוניי ומרודי…"

החסיד הנאמן רבי שמואל-העשל פרידמן, מרבה לספר ביומנו 'תולדות שמואל', על רבי שמשון, אשר בזכותו זכה להתקרב אל ה'נחל נובע'. היה זה כשהגיע לאחר החגים של שנת תרנ"ח לברדיטשוב, ללמד תלמידים כתיבה. ההשגחה הפגישה ביניהם, ולאחר מכן פתח רבי שמשון 'חיידר' ושכר את רבי שמואל-העשל שילמד את התלמידים כתיבה.

"ומיום שהתחלתי לילך להרב רבי שמשון לכתוב עם תלמידיו – זכיתי להתקרב לרבינו הקדוש, אף על פי שהייתי מקודם עם רבי שמשון שנה תמימה ודיבר עמי הרבה, אבל לא פעל אצלי כלל, ותיכף שהתחלתי לילך להרב רבי שמשון – זכיתי להתקרב לרבינו הקדוש. ואי אפשר לבאר הכל בכתב מה שעבר עלי בעת הזאת. רבי שמשון דר אז בבית הכנסת של הסנדלרים, וחדר של ידידנו הותיק וחסיד וכו’ כש"ת מו"ה רבי שמעריל נ"י, היה גם כן שמה. והתחלתי לילך בכל לילה להרב רבי שמשון נ"י על שעה לכתוב עם תלמידיו, וקרבו אותי מאוד. ותיכף התחלתי לילך אליהם ללמוד; ליל שישי למדנו כל הלילה…"

בהמשך, מספר רבי שמואל-העשל על בני משפחתו של רבי שמשון; בנו הגדול, הבחור נטע, שעמו היה מרבה ללמוד בצוותא, ואחיו של רבי שמשון, שהתקרב אף הוא לברסלב.

רבי שמשון היה גם זה שבזכותו עלה רבי שמואל-העשל לארץ-הקודש. היה זה לאחר שקיבל צו גיוס לצבא הרוסי ולא הועילה טענתו שהוא בן יחיד להוריו. יעץ לו רבי שמשון שייסע לאומן, שם יפגוש את רבי ישראל קרדונר שיעזור לו לעלות לארץ-ישראל. הוא צייד אותו במכתב אליו, ואכן רבי ישראל עזר לו להשיג את המסמכים ואת המימון לנסיעה, ובאותה שנה עלה רבי שמואל-העשל לארץ-הקודש.

גם לאחר עלותו ארצה, עמד בקשר מכתבים עם רבי שמשון. בשנת תרס"ד, כתב לו רבי שמשון שהוא משתוקק לעלות גם כן לארץ-הקודש וביקש שיכתוב לו את כל הפרטים הקשורים לנסיעה. כעבור שנתיים, לאחר שמכר את כל חפציו והשיג מסמכים לבני משפחתו, עלה רבי שמשון עם זוגתו וילדיהם: אברהם בן השש-עשרה, יהודה בן השש, שמחה בן הארבע ועזרא בן השנה, וכן בתם, לאוניה והפליגו לארץ האבות. רק הבן הגדול רבי נטע, נשאר בברדיטשוב. בחודש תמוז תרס"ו, דרכו רגליהם על אדמת הקודש.

"כשבאתי מהמושב זקנים יום ו’ והתחלתי לילך לטבול לכבוד שבת-קודש" – מספר רבי שמואל-העשל – "בא ידידנו רבי משה כהן נ"י, ובישר אותי שידידי היקר החביב עלי כנפשי – אשר זכיתי על ידו להתקרב לרבינו הקדוש ולבוא ירושלימה – רבי שמשון נ"י, בא עם אשתו וכל בני ביתו ירושלימה, רק בנו מורנו הרב נטע נ"י נשאר בברדיטשוב עדיין. כשבאתי מהמרחץ, רצתי תיכף להכנסת-אורחים אשר במאה-שערים, ונתתי לו שלום בסבר פנים יפות ובאהבה ואחווה, ובנו אברהם נ"י לקחתי אצלי על שבת קודש, והמה אוכלים בהכנסת-אורחים. בבוקר הלכנו להתפלל בעיר בבית המדרש שלנו, ואחר התפילה הלכנו לכותל-המערבי. בסעודת שחרית היה אצלי רבי שמשון נ"י. בצהריים בא אצלי רבי שמשון נ"י עם כל בני ביתו שיחיו, וידידנו רבי יעקב (פילמר) נ"י, והיינו ברוך ה’ בשמחה, ודיברנו מרבינו הקדוש…"

כעבור כחודש מבואם ירושלימה, נכנסו רבי שמשון ומשפחתו לגור בדירה ברחוב היהודים, ובנו הגדול אברהם החל ללמוד בישיבה בירושלים. לאחר מכן, שכר רבי שמשון דירה ב'בתי תימן' סמוך לביתו של רבי שמואל-העשל ומאז למדו בצוותא בספרי רבינו.

לימים עבר רבי שמואל-העשל לגור ביפו. ביומנו הוא מספר, כי בתחילת חורף תרע"ד הגיע ידיד נפשו רבי שמשון ליפו, מלווה בבנו שמחה, מכיוון שזה תקופה ארוכה שהוא חולה ומקווה הוא שאוויר הים ייטיב עמו.

אך כעבור חודשים ספורים, בכ"ב שבט תרע"ד, השיב רבי שמשון את נשמתו הטהורה ליוצרו, ונטמן בהר-הזיתים.