נולד בירושלים לאביו החסיד ר' שמואל מאיר אנשין, בבית צר בן חדר אחד וחלון אחד בלבד, שיראת שמים טהורה היתה ספוגה בקירותיו.

אברך צעיר היה ר' שמעון בימי קום המדינה, האנגלים עדיין שלטו כאן ונערים יהודים רבים הסתפחו לשורות האצ"ל ולחמו באנגלים. המצב היה מתוח ביותר וכל מי שנחשד בקשר כלשהו למתחרת זו או אחרת, חייו היו נתונים בסכנה. קרו מקרים בהם לוחמים יהודים נהרגו בחילופי יריות עם האנגלים והוצבו מארבים לתפוס את מי שיבוא לפנותם ולעסוק בקבורתם, בהנחה שמי שדואג להם, קשור אליהם. אנשי החברא-קדישא פחדו לנפשם, והגופות נותרו כדומן על פני השדה. באותם ימים נוסד ארגון 'כבוד המת' ור' שמעון הצעיר היה ממתנדביו. לא פעם נעצר בעודו עוסק בחסד של אמת ונחקר על קשריו עם הלוחמים. אך הוא השיב בעוז: "אין לי מאומה איתם, יהודי אני ומצווה על שמירת כבוד המת"

פעולותיו אלו, היו אבן יסוד לפעילותו הכבירה שנמשכה קרוב לששים שנה, כשבהמשך הוסב שם הארגון ל'כבוד החי' וניהל מאבק עיקש נגד גזרת ניתוחי המתים. לא פעם ולא פעמיים העלים ר' שמעון גופות של נפטרים תחת אפם של אנשי החוק שזממו לשלוח בהן יד. לימים, חבר לר' דוד שמידל שליט"א יו"ר ארגון 'אתרא קדישא' שהוקם על ידי הרב מבריסק זצ"ל ויחד לחמו בכל מקום בארץ ובעולם שבו נמצאו קברי ישראל בסכנה. עד ערוב ימיו, היה ר' שמעון עטור השיבה רץ בעזות דקדושה ועוצר בגופו את מלאכת חילול קברי הקדמונים. בנו סיפר, כי בכל פעם שנודע לאביו על קבר שחולל או שעומדים לחללו, היו פניו מחווירות והוא הזדעזע מחדש, הדבר בער בעצמותיו ובשום אופן לא אבה להשלים עם הגזרה.

קשור היה מאוד לציון רשב"י זיע"א במירון, ובשנים שלא היה ניתן להגיע לאומן, היה מבאי הקיבוץ במירון בראש-השנה. בל"ג בעומר היה דואג למים לשתייה בחצר הציון ולהסדרת המחיצות כראוי.

בחודש אדר תשל"ב, כשהחסיד רבי שמואל הורביץ חש כי קרוב יומו להסתלק מן העולם, פנה אל ר' שמעון, איש החברא קדישא, ואמר לו כי חפץ הוא מאוד להיקבר בחלקת אנ"ש חסידי ברסלב מברדיטשוב, אשר בהר הזיתים, כי אהבם אהבת-נפש. הוא אף ביקש שיטבלו את גופו אחרי פטירתו במקווה של רבי ישמעאל כהן גדול, בנקבת מעיין השילוח שבכפר סילואן שלמרגלות העיר העתיקה. שתי הבקשות היו קשות לביצוע; החלקה המדוברת היתה כבר מלאה, ומעיין השילוח הוא מקור מי השתיה של ערביי המקום. אך ר' שמעון, איש המסירות-נפש, התאמץ ומצא עבור ר' שמואל מקום פנוי בחלקת אנ"ש דברדיטשוב וכמו כן מילא את בקשתו השניה.

זכה ר' שמעון לנסוע לציון רבינו הקדוש באומן עוד בימי הקומוניסטים. ומשנפתחו הגבולות, היה מבאי הקיבוץ הקדוש באומן. כמו כן ניצל את ההזדמנויות שבהן הגיע לאוקראינה בשליחות 'אתרא קדישא' כדי לבוא ולהשתטח על ציון רבינו.

היה זה כשתכנן נשיא אוקראינה להפוך את ציון רבינו הקדוש באומן ל"אתר לאומי" ומהנדס אוקראיני הכין תכנית לבנות מדרגות על כל ההר הקדוש, כשבראש המדרגות יעמוד הציון. למקום הובאו משאיות שהחלו בפריקת טורי מדרגות הבטון. הגיע ר' שמעון בשליחות 'אתרא קדישא', בדק את השטח ובו במקום פסל את התכנית, מכיוון שההר מלא בקברי הקדושים הטמונים שם וחלילה לפגוע בכבודם ולבנות מעליהם מדרגות. כשראה שהמתכננים מתקשים לסגת מתכניתם, הלך והזעיק את כל אנ"ש שהיו שם, כשני מניינים, ופתח באמירת תהילים, כשהוא מכריז כי רק על גופתו יונחו המדרגות! כיוון שראו האחראים לדבר את נחישותו, חזרו בהם מתכניתם והאזור כולו גודר ונשמר בקדושת בית החיים עד היום הזה.

מנהג נאה עשה לו ר' שמעון ביום הפורים, היה מתחפש ל'רופא של פורים' ומכתת רגליו ואוסף 'מתנות לאביונים', אותן היה מחלק בו ביום לעניים הגונים.

השיב נשמתו לבוראה בה' באדר ב' תשס"ה. נטמן בהר המנוחות ליד קברי אביו ואֶחיו.

(ע"פ ירחון ברסלב, אדר תשס"ה)