ראשי > ימי זכרון > תשרי > רבי שמחה מאומן

רבי שמחה מאומן

רבי שמחה מאומן

י׳ בתשרי תר״פ

מקום קבורתו:

בית הקברות החדש, אומן, אוקראינה

רבי שמחה'לה מאומן

על רבי שמחה'לה מאומן אמרו שכשמו – כן הוא; כל מהותו היתה שמחה והיה איש שמח להפליא. בפיו שגורים היו אמרות משמחות-לב שהחיו את הבריות. רגיל היה לומר: "מה שהרבי אומר 'מצוה גדולה להיות בשמחה תמיד' – כך מוכרח להיות ואין מציאות אחרת, כי בלי שמחה אין חיים כלל. עיקר החיות מקבלים מהשמחה, וזוהי עיקר הווייתו של האדם; כשהוא שמח – הוא חי!"

היה בעל-תפילה נפלא, התפלל הרבה פעמים כש"ץ בתפילת מנחה, והיה מעורר ומלהיב את הקהל לתפילת מנחה בדברי חז"ל: "לעולם יהא אדם זהיר בתפילת המנחה", כשלאחר מכן הוא פותח באמירת הקרבנות בהתלהבות גדולה.

בספר 'אוצר נחמני' העומד לראות אור בקרוב, כותב רבי נחמן בורשטיין שיחי' בשם זקני אנ"ש: "רבי שמחה'לי ז"ל מאומן, היתה לו עבודה מיוחדת בעטיפת הטלית; הרבה פעמים כשהיה מתעטף, היה עומד מעוטף בטליתו זמן רב, ואז היה מפזז ומכרכר בהמחאת-כף וריקודים. גם היה מתבודד ומשיח לבו בינו לבין קונו וכן היה גונח ומתאנח וצועק ובוכה מתוך שמחה (מעלת הבכיה – כשהיא מתוך שמחה, כמאמר רבינו ז"ל בליקוטי מוהר"ן סי' קעה)… והיה נוהג לומר אז, שהרבי אומר (בתורה ח') שבארבע כנפות הציצית, שם הרוח חיים שמקבלים מהצדיק, על כן טוב לעשות אז כל העבודות שציוה רבינו ז"ל.

"גם כשהיה לוקח הטלית והתפילין בידו להניחם, היה נוהג להכריז ולומר: 'הרבי מספר ב'סיפורי מעשיות' (מעשה ד') שב'שפאניע' (ספרד) היה אסור ליהודים להניח טלית ותפילין בפרהסיא. ברוך ה' ששמחה'לי יכול להניח טלית ותפילין בפרהסיא!' והיה רוקד וקופץ עם כיס הטלית ותפילין בשמחה רבה".

עוד מהספר 'אוצר נחמני':

"רבי שמחה'לי מאומן ז"ל היה מרבה לעסוק בצדקה וחסד, להחיות עניי אנ"ש שרעבו ללחם, בפרט בתקופת מלחמת העולם הראשונה; והיה הולך יום יום בשמחה רבה אל הבעלי בתים שבעיר, לאסוף מהם לחם ושאר מצרכי מזון נחוצים, וגם עצים ונפט לבישול ולחימום הבית וכדומה שאר דברים הנצרכים למשפחות העניות.

"אירע פעם שהלך אל בעל הבית אחד שלא חשק לתת לו לחם, בנימוק שאין לו לתת. כשמוע זאת ר' שמחה'לי שאין לו, לא חשב הרבה, ותיכף ומיד לקח את שק הלחם שבידו ושפך את תכולתו בביתו, ואמר לו: 'הנה, יש לכם לחם לשובע', ומיד נס ויצא החוצה. הבעל הבית, כשראה זאת, צעק אחריו: 'מה עשיתם ר' שמחה'לי, הלא יש לי ברוך ה' לחם ומזון בשפע, ואיני צריך לבריות'. ענה לו ר' שמחה'לי: 'הלא אמרתם לי שאין לכם לתת, ובכן דאגתי שיהא לכם לחם בבית; ועכשיו שאני שומע שכן יש לכם, אתם צריכים לתת – אדער געבן – אדער נעמען! (או לתת – או לקחת). ומני אז ידע בעל הבית שכשר' שמחה'לי בא לאסוף, צריכים לתת לו בעין טובה".

במעשי החסד שלו הציל לא מעט משפחות מחרפת רעב. באחד ממכתביו של רבי שמשון בארסקי משנת עת"ר, מספר הוא כי המצב הגשמי של אנשי המעמד באומן דחוק מאוד ואין להם מאומה, כי אם מה שרבי שמחה מקבץ עבורם.

ר' שמחה'לה זכה לעלות לארץ-ישראל ולהתאבק בעפרה הקדוש. היה זה רבי ישראל קארדונר שלקח אותו ועוד כמה מאנ"ש באומן בנסיעתו לארץ-ישראל, כפי שכותב ר' יצחק מאיר קורמן: "רבי ישראל מקרדאן נתקרב בשנת תר"ן, ועד שנת תרס"ב זכה להיות בארץ-ישראל שלש פעמים ולשוב לחו"ל, ולקח עמו אז את ר' יענקלע סופר, את ר' חיים ב"ר שבתי ואת ר' שמחה'לי. על ראש-השנה היה חוזר תמיד לאומאן".

גם בארץ ישראל נהג ר' שמחה'לה כמנהגו הטוב באומן, לעשות צדקה וחסד. הוא ראה משפחות עניות הסובלות קשות, וכדי להקל מסבלם ומצוקתם רתם עצמו לפעולות צדקה להחיות נפשות רבות כל זמן שהותו בארץ הקודש. שמחה גדולה אפפה אותו שנפל בחלקו לעסוק בצדקה גם בארץ ישראל, אשר על כך אמרו חז"ל: "אין צדקה כצדקת ארץ ישראל".

החסיד המופלא רבי שמחה'לה מאומן נסתלק לעולמו באומן, ביום-הכיפורים בעת תפילת נעילה, שנת תרע"ט-ר"פ, ומנוחתו כבוד באומן.

real accessibility icon
Page Reader Press Enter to Read Page Content Out Loud Press Enter to Pause or Restart Reading Page Content Out Loud Press Enter to Stop Reading Page Content Out Loud Screen Reader Support