החסיד ר' שמחה בונים קלושינר

התקרבותו לרבינו היתה בנסיבות מופלאות. היה זה בימי נעוריו בוורשה שבפולין. יום אחד איחר אחיו הצעיר לשוב הביתה, קראו לשמחה בונים והורו לו לצאת ולחפש אותו.

תוך כדי חיפושיו, עלה על דעתו של שמחה בונים לסור לבית  החסידים הברסלבי – שמא שם שוהה האח.

ואכן, כשנכנס לברסלב, גילה את אחיו יושב ומקשיב ברצינות גדולה לשיעור הנאמר מפי אחד החסידים.

הוא ניגש אליו ולחש לו: "היודע אתה שבבית דואגים לך?" קם האח, יצא מבית המדרש ושם פעמיו לעבר ביתו.

אך שמחה בונים שהיה סקרן לדעת מה ריתק כל כך את אחיו, עד כדי כך ששכח כי בבית מצפים לשובו, נשאר במקום והטה אוזנו לנאמר.

באותה שעה דיבר בתורת רבינו החסיד הגדול רבי יצחק ברייטר, שכל דבריו היו כגחלי אש ונסכו בלבות השומעים אמונה וכיסופים דקדושה.

הנער חש שהדיבורים הם עבורו כמים קרים על נפש עיייפה. רבי יצחק הדליק בקרבו את הניצוץ – – –

מי שהביאו לפני ולפנים לחסידות ברסלב היה החסיד הגדול רבי שלמה גבריאל; הוא ניגש אליו לאחר מכן ואמר לו: "דע לך שרבינו הקדוש רבי נחמן הוא רבי בשביל הנשמה, לא בשביל הממון, המעמד וכדומה, אלא כדי לזכות לתיקון אמיתי לנשמה". כך הרבה לשוחח עמו בדברי אמת היוצאים מן הלב, ובזכות דבריו החליט הנער שמחה בונים: 'פה אשב כי איויתיה'.

כל ימיו החזיק טובה לחסידים נלהבים אלו וחזר על דיבורי תורה ועבודת ה' ששמע מפיהם. "כך אומר היה רבי יצחק ברייטר", שח ר' שמחה בונים, "כתוב 'על זאת יתפלל כל חסיד אליך לעת מצוא' – מי שרוצה ליות חסיד אמיתי – 'יתפלל… לעת מצוא' – יבקש תמיד מה' שימצא זמן פנוי לעבודת ה' ושלא יטרידוהו ענייני העולם הזה".

עוד סיפר: "רגיל היה רבי יצחק ברייטר לומר: 'ופטר חמור תפדה בשה' – אם רצונך להתפטר מן החומריות? תפדה בש"ה – ראשי תיבות: 'בשעה התבודדות"…

ר' שמחה בונים התחתן והתגורר בעיירה פביאניץ הסמוכה ללודז', שם דר עוד אחד מחסידי ברסלב בשם ר' יצחק שולשטיין.

בסביבות שנת תרצ"ה עלה ארצה והתגורר בשכנות לבית הכנסת של חסידי ברסלב בירושלים העתיקה. לפרנסתו עבד כחייט.

מספר הרה"ח ר' נחמן בורשטיין: "אני זוכר כיצד רבי שמחה בונים עומד ומשוחח בהתלהבות שיחת חברים בעבודת ה' עם רבי שמואל שפירא. בכל פעם שדיבר מרבינו הגיע כמעט להתפשטות הגשמיות. בהתעוררות גדולה היה אומר: 'הוא יפתח לבנו בתורתו של רבינו, שנזכה להבין, לשמור ולקיים' ".

זוגתו של ר' שמחה בונים, היתה כעדותו של רבי נחמן חסידת ברסלב בלב ונפש, והיתה מדברת דיבורי אמונה ברבינו שלא היו מביישים את גדולי החסידים. כאשר נוסדה ישיבת ברסלב בבני ברק על ידי החסיד רבי שמעון ברגשטיין עמדו ר' שמחה בונים וזוגתו מרת יאכעט במסירות לימין הישיבה, זאת מאחר שלא זכו לילדים משלהם.

רבי שמחה בונים נסתלק לעולמו ביום ה' בניסן שנת תשל"ג.

(באדיבות ד. ברסלבר, עלון אוצרות)

הרה"ח ר' שמחה בונים קלושינר

מימי הנחל \ הכבשן

ורשה. בירת פולין, בירת יהדות אירופה ומרכז העצבים של היהדות הפולנית והעולמית.

הרבה גוונים לה לורשה זו. רחובותיה הומים המון יהודי עצום, ומאות אלפי יהודיה מהווים את הקיבוץ היהודי הגדול ביותר באירופה באותם ימים. בעיר הזו התהווה קיבוץ של חסידי ברסלב, שחייו סבבו סביב לשטיבל הנודע. השטיבל שקק חיים והיווה מקור של אור וחסידות והפצת דעת רבינו ז"ל בכל פולין. רבים מאנ"ש דפולין התקרבו הודות לפעילות הרוחשת שהתנהלה שם 24 שעות ביממה. סוחרים ממולחים הם הפולנים, ומשגילו את טוב טעמו ונופת צוף אור הדעת של הננמ"ח, לא התמהמהו הרבה ופתחו גם הם את המרכז המסחרי שלהם והציעו את סחורתם הטובה לכל מבקש ה'… יסדו שיעורים בתורת רביז"ל מסביב לשעון, והיה כל מבקש ה' נכנס בכל שעה משעות היום ומתבשם מדיבורי אמת ואמונה שהושמעו באותו שטיבל ע"י אחד מאנ"ש.

איש איש בתורו היה מוסר שיעורים בספרי רביז"ל, והחנות עבדה היטב.

היו שם גם כמה חדרי התבודדות, ומי שחשקה נפשו לשפוך שיח בישוב הדעת היה עולה ונכנס לבית ה' זה, שם היה מוצא מרגוע ומנוחה מהמיית מרירות עוה"ז.

דומה היה אותו שטיבל יקר לאי ירוק פורח, מלא עצים נושאי פירות ומעיינות זכים בתוך ים של חולין ועסקי שווא.

ולאחד מאותם שהציצו לתוככי אותו שטיבל ונפגע, נייחד את השורות דלהלן.

דוד קאלושינער שמו, נער צעיר הוא, מהעיירה גורא קאלווריה, מקום מושבם של אדמור"י בית גור לדורותם. דוד'ל זה למד בורשה, נכנס פעם באקראי לשטיבל הברסלבי ונשבה בקסם השיעורים של אותו לפיד אמונה, הרה"ח ר' יצחק ברייטער הי"ד. הדבר נודע לאביו ובהלה אחזתו. התקרבות לאנ"ש, שהיו מכונים 'טויטע חסידים' או 'חסידי אומן', נחשבה אצל אנשים מסוימים כמעשה שגעון גמור ומקור לעגמת נפש להורי המתקרב. הדעה הרווחת היתה כי מי שהתקרב לאותם טויטע חסידים אחת דינו להיות מנודה, להשאר רווק ולהשתגע ביום מן הימים…

נו, מה עושים? שלח איפה אביו את בנו הגדול, שמחה בונים, שיוציא את אחיו הקטן מאותו מקום ושידבר על לבו לעזוב את השטות והשגעון בהם דבק. הגיע האח שמחה בונים לורשה ומצאו לאחיו הקטן שותה בצמא את דברי ר' יצחק ברייטער, דיבורי אמונה חמים כגחלי אש. מחוץ יהום סער המרוצה ויגיעת בשר אחרי תעתועי הבל העוה"ז, וכאן דיבורים ואוירה לוהטת מלאי תום וטוהר מעולם אחר. עמד ר' שמחה בונים, והטה אוזן ונשמתו שומעת. והיו הדברים יורדים לחדרי ליבו, כובשים ועוטפים את כולו באור של אמונה, של כיסופים ושל התקרבות מתוקה להקב"ה; דיבורי חיזוק שנוסכים כח, שמרימים ומנשאים את האדם כלפי מעלה.

בקצרה: בא זה לרחק ונמצא מתקרב – והיה אף הוא לחסיד ברסלב. הרבה רדיפות ויסורים עבר, אולם מי שטעם מעץ החיים ואכל וחי לעולם, נשאר נאמן לרבו הנחל נובע, וכל רוחות שבעולם ויסורי רדיפות, לעג וכלימות לא יזיזוהו ממקור חייו.

ר שמחה בונים נשא לאשה את מרת יאכעט. הם בנו את ביתם בעיר פאביאניץ הסמוכה ללודז', שם אף הקים ברסלבר שטיבל עם ידידו ר יצחק שולשטיין.

בשנת תרצ"ה עלה ר' שמחה בונים ארצה בהשתדלות ר' שמואל הורביץ ז"ל ור' חיים ברוך טרנובסקי ורעיו מוונגרוב.

במסמכי העליה הוא רשום כמו שמקום מגוריו הוא וונגרוב, כך שיתכן שהוא עבר מפאביניץ לוענגערוב, ויתכן שהופעתו במסמכים והמלצות העלייה כתושב וונגרוב היו רק לצורכי העליה ארצה, (שכן הוא עלה במסגרת "עלית הרבנים", והמינוי שהציג כרב – מינוי שנדרש על פי כללי השלטון הבריטי דאז – היה ב"בית המדרש דברסלב בוונגרוב"). כך או כך, כיסופיו לא"י ועלייתו ארצה הצילו את חייו מציפורני החיה הנאצית ששטפה והפכה את פולין למאכולת אש שנים ספורות לאחר עלייתו.

עם עלייתו, הוא התיישב בעיר בני ברק ולאחר מספר שנים עלה והתיישב בירושלים. בתחילה, בעיר העתיקה ולאח"מ בבתי נייטין הסמוכים למא"ש.

עבודת ה' שלו היתה נפלאה ומלאה חיות ושמחה. תמימותו בעבודת השמחה היתה להפליא, עד כדי שהיה גוער באלו המשוחחים תוך כדי ריקודם, באמרו שבפולין היו מקפידים על המשוחחים באמצע הריקוד עד כדי הוצאה ממעגל הרוקדים. שמחה וריקוד צריכים להיות בתמימות ופשיטות, כולו שמחה וכולו ריקוד, ללא שום שיור ועניינים אחרים…

ר' שמחה בונם היה מסור כל כולו לענייני רביז"ל. הוא לא זכה להעמיד צאצאים, והיו הוא וזוגתו הצדקנית עסוקים הרבה בענייני חסד ועזרה לאנ"ש בכל העניינים, וכאשר פתח הרה"ח ר' שמעון ברגשטיין את ישיבת ברסלב בבני ברק, היו אלה ר' שמחה בונים וזוגתו שנרתמו לעזרתו בכל אונם וכוחם.

מרגלא בפומיה לחזור אחרי דיבוריו הנפלאים של ר' יצחק ברייטער וכך היה אומר: " 'וכל פטר חמור תפדה בשה' – אם רצונך להתפטר מכל החומריות והבלי עוה"ז; 'בשה', היינו ש'מחה ה'תבודדות. עוד אמר: " 'על זאת יתפלל כל חסיד אליך לעת מצוא', היינו שתפילתנו ובקשתנו שנזכה למצוא העת והזמן להתנתק מכל השטויות והדמיונות הסובבים אותנו, ולהדבק בקב"ה בתפילה והתבודדות, בלימוד התורה הק' לחטוף עוד שטיקל גמ' ושו"ע ועוד תהילים והתבודדות…"

אף היא צדקת גדולה היתה, והרגשתה בגדולת הצדיק היתה מופלאה עד שהיו אומרים עליה שדיבוריה בגדולת רביה"ק הם כשל אנ"ש הגדולים.

בערוב ימיו סבל יסורי גוף רבים ואף הפך לסגי נהור ל"ע, ובכל אופן המשיך בעבודתו ולא פסק מלחדש ולדבר דיבורים מרביה"ק וגדולתו באופן שהפליא את שומעיו.

והיו אנ"ש הקרובים אליו מעידים כי כשהיה מדבר מגדולת רביה"ק ומעצותיו הקד' היה מגיע להתפשטות הגשמיות וכמעט שגווע…

והרה"ח ר' שמואל שפירא היה מפליג בשבחו באמרו שכדאי לגור במא"ש רק בכדי להכיר את ר' שמחה בונים קאלושינער, לחזות בעבודתו התמימה ואיך שבכל פעם שנכנס לבית מדרשינו לפני כל תפילה או לימוד אומר בתמימות את התיקון הכללי.

נסתלק לבית עולמו ביום ה' ניסן תשל"ג בהיותו בן ע"ז שנים כולם שוים לטובה.

ת.נ.צ.ב.ה.