רבי שמואל צ'צ'יק

הגה"ח רבי שמואל צ'צ'יק נולד בירושלים העתיקה לאביו רבי אברהם חיים שעלה מפינסק שברוסיה הלבנה. בנעוריו, בישיבת "עץ חיים" הוכר כעילוי, מתמיד וירא שמיים. היה דבוק בתורה מתוך ביקוש וחיפוש לקרבת ה', ובאותם ימים הצטרף לחבורתו של הגה"צ רבי אהרן ראטה.

אחיו הגדול רבי זאב, שהיה נאמן ביתו של הרב מבריסק, הבחין בצימאון נפשו, ובאחד הימים התיישב ולמד עמו בספר הקדוש "ליקוטי מוהר"ן. וכה כותב רבי שמואל בספרו "עין הארץ": "אזכיר לטובה את אחי הגדול ממני, הרב הגאון הצדיק רבי זאב דוב צ'צ'יק זצ"ל, הגם שלא היה נמנה על עדת החסידים, אמנם מלבד תקפו וגבורתו בתורה הנגלית והיותו עמקן נפלא בעומקה של הלכה כאחד הגדולים, היה מלא וגדוש בהרבה ספרי חסידות… והראשון שהביא אותי אל בית היין ונתן לי לטעום מהיין הטוב הזה ולימד אותי בפעם הראשונה כפי אשר נקלט במוחי בספר ליקוטי מוהר"ן, הוא האיש המופלא הזה. והייתי אז בגיל צעיר מאוד, וכשהתחיל ללמוד אותי את ההקדמה של ליקוטי מוהר"ן, בהגיעו למילים 'מי כמוהו מורה', הרים את קולו ואחזו חיל ורעדה, ואמר כמה פעמים מילים אלו 'מי כמוהו מורה'. ומורא עלה על ראשי כששמעתי את המילים האלו יוצאים מפיו באמת ובתמים ובלב שלם".

כך נדלק בלבו הניצוץ הראשון שהפך ללהבה לחסידי ברסלב הותיקים והחדשים שבירושלים, הלא הם רבי הירש לייב ליפל, רבי שמואל שפירא, רבי אברהם יעקב גולדרייך ועוד. יחד עמם בילה את ימיו ולילותיו בעבודת ה', כשמדי תקופה הם שוהים בקבר שמעון הצדיק או בחצר רשב"י במירון, ועוסקים בתורה בתפילה ובהתבודדות.

בשנת תש"ל נסע רבי שמואל לאמריקה, כשבכוונתו להמשיך משם אל אומן בית תקוותנו. בפורים של אותה שנה, כטוב לב ידידו רבי שמואל שפירא ביין, זעק מתוך שכרותו: "אתה שמואל צ'צ'יק, אתה חייב לפרסם שיש רבי בעולם! רבינו שלח אותך לאמריקה רק בשביל זה!" באותה נסיעה לא הצליח רבי שמואל צ'צ'יק להגיע לאומן, אך כעבור מספר שנים זכה להוציא לפועל את תשוקתו ולהשתטח על ציון רבינו. לאחר מכן ערך עוד כמה נסיעות רצופות מסירות נפש, כשמדובר באדם כמוהו שאינו מוציא עצמו בימים כתיקונם מארבע אמות של תורה ועבודת ה'.

כל ימיו היה רבי שמואל מסתפק במועט שבמועט, כשכל חיותו מעבודת בוראו. תמיד הצטנע ולא אבה שיחלקו לו כבוד; רצה שיתייחסו אליו כאל איש האנשים, וזאת למרות היותו גאון עצום, בקי בכל מכמני התורה ודבוק ברבינו ובתורתו, כפי שניתן לראות בחיבוריו: "משמרת החודש" – ליקוטים מספרי רבינו על עניני ערב ראש חודש בתוספת בירורי הלכה הנוגעים לער"ח; "אור עולם"; "קדושת ירושלים"; "משך הנחל"; "עין הארץ" – בו בירר על פי ההלכה והקבלה מגדולי אנ"ש, את חשיבות הנסיעה, לאומן גם מארץ ישראל, בתוספת שיחות וסיפורים מאנ"ש; "ציון המצוינת"; "יסוד צדיק" ועוד.

רבי שמואל היה בעל תפילה נפלא, ותענוג היה לשמוע את קולו הנעים העורג והמשתוקק, בעת שעבר לפני התיבה מדי שנה ביום כיפור במירון.

בפורים האחרון לחייו, יומיים לפני פטירתו, קרא בכוחות עצמו את המגילה ואף שתה בקבוק יין עד תומו, לקיים בפשיטות מצוות היום, וזאת, לאחר שקודם לכן התענה תענית אסתר כאחד האדם.

בי"ז באדר ב תשנ"ט עלתה נשמתו בסערה השמימה. כבחייו, כן במיתתו, הכל נערך ללא פרסום; ההכרזה על מועד ההלויה התקיימה בסביבת מאה שערים בלבד. הוא נטמן בהר הזיתים, סמוך לאחיו הגדול רבי זאב.