ניחן מנעוריו בנפש צמאה ומבקשת אמת, והירבה להגות בספרי מוסר וחסידות ששכנו בבית המדרש בעיירת מולדתו 'זינקוב' שבקירבת קמניץ-פודולסק. מידי יום היה משכים קום ושוקד על תלמודו, עד שברבות הזמן רכש בקיאות עצומה בתורה.

כבן בכור לאביו, נהג בכל ערב פסח לערוך סיום, דווקא על מסכת ארוכה כ'כתובות' וכדומה. מאוחר יותר קיים בעצמו "הוי גולה למקום תורה" ונדד עד לליטא, כדי ללמוד באחת מישיבותיה הנודעות.

בעודו צעיר, התעורר בקרבו צימאון אדיר לדרך האמת, והוא החליט לתור אחר אנשי אמת הדבקים בבוראם ללא שיור, ובזים לעולם הזה בכל ליבם. כך נדד ממדינה למדינה ומעיר לעיר, ולא הניח שום שיטת מוסר וחצר חסידית שלא תהה היטב על קנקנה. באותן שנות חיפוש הגיע עד לגרמניה, ותקופה מסוימת דבק בתורתו של רבי שמשון רפאל הירש.

כבאותו משל נפלא שסיפר רבינו, על אדם שחלם שאוצר ממתין לו בוינה, נסע לשם, ולבסוף גילה שהוא מצוי בביתו ממש – באחד הימים ביקר בברדטישוב שבסביבת מגוריו והתאכסן בביתו של רבי ברוך ברדיטשובר מגדולי חסידי ברסלב. שיחה ערה נקשרה בין השניים, ותוך כדי כך הגיש לו רבי ברוך ספר 'ליקוטי הלכות'. הוא עיין בתוכו, והפטיר: "נו, עוד ספר חסידי…". "אם כן", נענה רבי ברוך בהתלהבות, "אני אראה לך שאין זה 'עוד ספר חסידי', הרבה מעבר למה שראו עיניך כתוב כאן"…

ישבו שניהם יחד ולמדו במשך כל הלילה מתוך הליקוטי הלכות. באותו לילה נדלקה בנשמתו של ר' שמואל מאיר, אישו של רבינו הקדוש, ותחושת אושר מילאה אותו; 'מצאתי את שביקשה נפשי זמן רב' – – – לאחר שזכה להכיר עוד חסידי ברסלב, ידע בבירור: 'עם אנשים אלה חפץ אני לקשור גורלי לנצח'!

את אושרו העצום על שזכה להתוודע לדרך רבינו, העלה בכתב על דפי יומנו: "בי ראיתי אמיתת מאמר רבותינו ז"ל: 'הבא ליטהר מסייעין לו' כלומר 'אומרים לו המתן.' זה שנים אחדות הייתי פה ברדיטשוב, ולא זכיתי למצוא אשר ביקשתי, האמת לאמיתו. מאז – אוי! כמה גלים ומשברים עברו על ראשי; כמה סיבות מסיבות שונות נפלאות ואיומות סבבו מסיבת הסיבות, עד שנה זו! שנה זו! (תרס"ג) – – –

אחרי סיבה נוראה מאת סיבת כל הסיבות, כמו חבלים, חבלי אהבה, משכו אותי עוד הפעם הנה ברדטישוב – ובעליל הראני ה' נפלאותיו ברחמים רבים, איך מיום החל רוח האמת לפעמי; החלה השתלשלות הסיבות, התאחזו התלכדו והסתבכו זה בזה, וישר הוליכני והביאני אל מקום וקיבוץ אמת לאמיתו – כל מחשבותיהם ודבריהם ומעשיהם רק אל התכלית הנצחי; אין ממון, אין כבוד.

"בכל יום ובכל עת ובכל שעה ובכל רגע, בתוך כלל הקיבוץ הקדוש, גם אני מחזק ומאמץ ומשיב את נפשי בנ'חל נ'ובע מ'קור ח'כמה, בספרים נפלאים, מלאים על כל גדותיהם בחידושים ועצות עמוקות לעבודת ה' באמת.

"אודך אלוקי חסדי ואברך אותך, ואשבחך ואהללה שמך, שבימי בחרותי הוציאני מעומק החושך והאפילה, יגעתי ומצאתי. בקשתי בכל לב ונפש את האמת שאהבה נפשי – וזה בתוקף בחרותי מצאתי, וחבר אני לכל אשר יראוך באמת ובתמים."

בקיץ תרס"ד עלה ר' שמואל מאיר לארץ הקודש. מאז כרוך היה אחר רבי אברהם בן רבי נחמן, ואף כתב מפיו שיחות קודש רבות.

באותה תקופה נשא לאשה את בתו של החסיד ר' יעקב צבי פילמר, התיישב ביפו, ועבד יחד עם חברו ר' שמואל העשל פרידמן בבית דפוס בעיר. אך לאחר שנוכחו לראות כי מודפסים שם ספרים חיצוניים, עזבו את עבודתם, ורבי שמואל מאיר עלה לירושלים.

מאז ועד לפטירתו בשיבה טובה, ביום כ"ב בסיון תשכ"א, התמסר לעבודת ה' וקיום עצות רבינו הקדוש בכל לב. הביא לדפוס את הגדת 'אור זורח' וקונטרס 'מאיר עיניים' – מאמר מליקוטי הלכות בגנות תאוות ממון

(באדיבות ד. ברסלבר, עלון 'אוצרות')