החסיד הנאמן רבי שמואל העשיל פרידמאן, נולד לאביו רבי אברהם צבי ולאמו יאריס חיה, בשנת תרל"ח, בכפר ז'ז'ליב הסמוך לעיר ברדיטשוב.

בן עשרים היה כשהחל ללמד כתיבה לתלמידים בברדיטשוב, שם הפגישה יד ההשגחה בינו ובין רבי שמשון איסרוב (ברדיטשובר), חסיד ברסלב נלהב, שאף הוא לימד נערים באותו מקום. בהמשך ייסד רבי שמשון 'חדר' (ת"ת) משלו והציע לרבי שמואל העשיל ללמד שם לימודי חול, שעה ביום, והוא נעתר. ה'חדר' התקיים בבית הכנסת של הסנדלרים בברדיטשוב, שהיה גם מקום התכנסותם של חסידי ברסלב, וכך זכה להכיר אותם מקרוב, הוא התפעל מאוד מדביקותם, התלהבותם ושמחתם בעבודת ה'.

כשכילה את מלאכתו היה יושב במחיצתם בעת לימודם בספרי רבינו ומקשיב בקשב רב. לימים יכתוב: "כשראיתי בפעם הראשונה העבודה של אנ"ש הנחמדים, איך ר' ישראל יאליס אומר 'תיקון חצות' במסירות נפש, ושאר הדברים, איך הוא מרקד… נתקשרתי אליהם באהבה גדולה והחשבתי אותם למעלה מגדר אנושי"

אט אט התוודע לעוד בעלי לבבות שבחסידי ברסלב, הוא חָבַר אליהם בתפילותיהם ולימודיהם, ב'שיחות חברים' ובסעודה שלישית – "ר' שמערל למד, ואנחנו שמענו. וגודל החיות והשמחה וההתלהבות שהרגשתי אז, אי אפשר לבאר בכתב"

והוא ממשיך לספר: "כשהלכתי כמה שבועות לאנ"ש, הרגשתי שאין זה תכלית לבלות זמן היקר מכל הון רק על גשמיות, והייתי משתוקק ומתגעגע מאד לקבוע לי זמן ללימוד. והיה לי על זה הרבה מניעות, אבל לבי היה בוער בקרבי מאד; כשעברתי דרך בית המדרש וראיתי שיושבים ולומדים, קנאתי אותם מאד ובכיתי לפני ה' יתברך שאזכה גם כן להיות מיושבי בית המדרש. ועזבתי שעה אחת עם תלמיד וקבעתי בזמן זה ללימוד גמרא, וגם בבוקר, וכמה פעמים השכמתי אחרי חצות לילה ובקשתי מהשמש של בית הכנסת דוותיקין לפתוח לי הבית המדרש, ואמרתי שם חצות ותהילים, ולמדתי עד אור הבוקר. וגודל החיות שהיה לי אז מכל דבר שבקדושה, אי אפשר לשער כלל."

לאחר התקרבותו, בקיץ תרנ"ט, נסע לציון רבינו הקדוש באומן, שם שהה פרק זמן ממושך וזכה להיות בקיבוץ בראש השנה. באומן פגש ברבי אברהם ב"ר נחמן חזן, והעתיק את כתביו.

כיון שריחפה מעליו סכנת גיוס לצבא הרוסי, סייע לו רבי ישראל קרדונר להשיג את המסמכים הדרושים ואת ההוצאות כדי לעלות לארץ הקודש, ובאותה שנה, תר"ס, הוא עלה ארצה והתיישב בירושלים.

כאן חי במחיצת מתי מעט חסידי ברסלב שהתגוררו בעיר הקודש והחזיקו עצמם באהבת חברים. לפרנסתו עבד בבית הדפוס של רבי ישראל דוב פרומקין 'החבצלת', וכמנהגו קבע עתים רבים לתורה ועבודת ה' והיה דבוק בספרי רבינו.

בשנת תר"ע העתיק את מגוריו ליפו, שם עבד בבית דפוס 'איתין'. בתקופת מלחמת העולם הראשונה הוא זכה להיות שליח ההשגחה להצלת הישוב היהודי כולו בארץ הקודש. היה זה כשבאחד הימים הבחין בדפי הגהה בשפה הערבית, לקראת הדפסתם. הפועלים היהודים ידעו לסדר אותיות ערביות לפי כתב-יד והיו מוחזקים כאינם יודעים לקרוא את הכתוב. רבי שמואל העשיל רכש במשך הזמן יֶדע בשפה זו, אולם הסתיר את ידיעתו זו. הוא נדהם לראות כי מדובר בחוברת הסתה מטעם אנשי הדת המוסלמים הטורקים שנועדה להישלח להפצה ולהקראה בפני ההמון הערבי באספות ובמסגדים, בה נדרשים הם בשם הדת והשלטון לקום ביום אחד ולהשמיד את כל היהודים בארץ. רבי שמואל העשיל שנחרד מן הענין, החל לפעול במהירות והלך ברגל עד לפתח תקוה, שם התגורר ידידו שהיו לו קשרים עם קונסול גרמניה, בת-בריתה של טורקיה. וכך נידונה החוברת לגניזה בטרם הופצה.

רבי שמואל העשיל קיים את הוראת מוהרנ"ת "כי הכתב והמכתב הוא יסוד גדול לתורה ועבודה ודרך ארץ. ובפרט אתם וכל אנ"ש צריכים להשתמש הרבה בכתיבה לזכות את הרבים" ('עלים לתרופה' כו ניסן תקפ"ב). הוא הותיר אחריו חיבורים רבים בענייני רבינו הקדוש, רובם – ליקוטים מספרי רבינו ותלמידיו סביב 'ערכים' ונושאים, וחלקם העתקות חשובות.

נהרג על קידוש ה' ביום י"ב כסלו תרע"ח, מהפצצת אווירון גרמני שפגעה בו ובעוד שלושה מעובדי הדפוס שבו עבד, ונטמן בבית הקברות טרומפלדור בתל אביב. בן ארבעים שנה בלבד היה.

רשימת חיבוריו והעתקותיו:

'כתבי רבי אברהם ב"ר נחמן'; 'שיחות מרבי אברהם ב"ר נחמן'; 'תפילות'; 'ליקוטי הלכות' (העתקות, כיון שהספר לא נדפס זה זמן רב ולא ניתן היה להשיגו); 'ארצנו הקדושה' – ליקוטים על קדושת ארץ ישראל; 'ראשי פרקים משיחת רבי מיכל נכד מוהרנ"ת'; 'שיחות מכתב יד הרב מטשעהרין'; 'אמונת חכמים' – במעלת התקשרות לצדיק; 'כתבי רבי יחיאל מענדיל ממדוודיבקה'; 'תולדות שמואל' – יומן חייו; 'סידור מקור חכמה'; 'תורה א' עם המפרשים'; 'שמות ותולדות תנאים ואמוראים'; 'תיקון הכללי' [ב' חלקים] – ליקוטים על תיקון הברית; 'קונטרס בסוד הקרבנות'; 'סדר היום'; 'תולדות הצדיקים'; 'דרך אמונה'; 'לחם הפנים' – בענין אכילה בקדושה.

(באדיבות ר' דוד דגן)