ר' שכנא בעל התשובה מוורשה

מלפידי האש שהאירו באורו של רבינו והציתו סביבותיהם שלהבת של אמונה טהורה, היה החסיד הנלהב, הקדוש רבי יצחק ברייטר ה' יקום דמו, מגדולי חסידי ברסלב בפולין. טרם עלה הכורת הנאצי ימ"ש על יהדות פולין, קרב רבי יצחק מאות יהודים למעיינו של רבינו, מכל שכבות הציבור, מאברכים מבקשי ה', ועד יהודים חילוניים, שהתעוררו בזכות דיבוריו הנפלאים והבוערים ומלאי האמונה ברבינו, ושבו בזכותו בתשובה שלמה.

אחד מבעלי התשובה הנפלאים שנזקפו לזכותו, היה אותו יהודי ורשאי ור' שכנא שמו. את סיפורו, סיפר החסיד ר' מרדכי יגלניק, משרידי חסידי ברסלב בפולין ומתלמידיו של רבי יצחק ברייטר. ומעשה שהיה כך היה:

באותה תקופה, פעלו בוורשה מספר תנועות חופשיות, שסחפו בני נוער רבים. אחת מהן היתה תנועת "ועד פועלי ציון" שהכינוי של העומד בראשה היה "זרובבל". אחד מחברי התנועה הזו היה שכנא'לה, "נמוך קומה,  בעל עיניים יוקדות ופני גזלן", כפי שתיאר ר' מוט'ל יגלניק.

באחד הימים שמעו חברי התנועה כי בעיר ישנו בית–חסידים מיוחד ויוצא דופן, האנשים המתפללים בו נראים כתמהוניים, הכינוי שלהם הוא "די טויטע חסידים" – החסידים המתים, יען כי דבקים הם באדמו"ר שנסתלק לפני יותר ממאה שנה. הם מוסרים נפשם לנסוע לציונו, גם הליכותיהם שונות ומשונות, הם מרבים בריקודים ובעת התפילה מתלהבים ומוחאים כף אל כף.

"אנו חייבים לבקר בבית ה'טויטע חסידים', כפי שזה נשמע, יהיה מאד מעניין שם", אמרו איש לרעהו.

בליל שבת נראתה החבורה, כשהיא פוסעת בזחיחות הדעת ברחובות ורשה, הם היו גלויי ראש, גלוחי זקן, וכמו להתריס, צעדו כשמקלות מהודרים בידיהם, כמו מכריזים בריש גלי "מבחינתנו, היום הוא יום ככל ימות החול".

כשהגיעו לבית החסידים ברחוב נוולופיה 28, היה הציבור שקוע בשירה נלהבת של "לכה דודי", כשהרגליים נישאות אל–על ועמן הלבבות היוקדים ביקוד אש. שירה של דביקות וכיסופין לה' יתברך.

שכנא'לה עמד על עמדו בקרן זוית, הוא הביט בחסידים המזמרים ומשהו זז בלבו. הוא טרם פגש יהודים מן הזן הזה. היה שם משהו שהוא לא ראה מימיו. הוא הבין שמביקור קצר לא יספיק לעמוד על טיבם ובתוכו גמלה החלטה לחזור לכאן שוב לבדו, ללא חבריו.

במשך השבוע החולף, הספיק לשמוע כי הזמן המתאים ביותר לכך הוא סעודה שלישית של שבת. ואכן, כעבור שבוע הוא הגיע שוב, בגפו, בעת שרבי יצחק ברייטר לימד את ספרו של רבינו הקדוש.

שכנא'לה התיישב בפאתי בית המדרש והחל מאזין לדברים הנאמרים, וראה זה פלא, לראשונה מזה שנים ארוכות הצליח מישהו לבקוע את חומת הקרח שהקיפה את נשמתו, הוא עצמו לא ידע כיצד זה קורה לו, אבל האיש הזה שדיבר בפני הקהל, לקח אותו אל מחוזות אחרים לגמרי, אל עולמות של אמונה בהירה במציאות ה', ועוד יתירה מכך: הוא תיאר את ה' יתברך כאבא רחמן ואוהב, שאינו חפץ להעניש את החוטאים, אלא ידיו פשוטות לקבל את בניו האהובים אם רק יגלו רצון פעוט ביותר לשוב אליו באמת. דיבורי התקוה והאמונה האלו היו חדשים לגמרי עבורו.

אחרי שרבי יצחק סיים את לימודו, הוא ניגש אליו ושאל אותו האם גם אדם כמוהו, שכבר שנים ארוכות נמצא היכן שנמצא, יכול לזכות לתשובה.

רבי יצחק השיב את נפשו בדיבורים מתוקים ומחיים וכעבור תקופה נדהמו חברי "ועד פועלי ציון" לגלות כי חברם שכנא'לה מצוי עמוק בתהליך חזרה בתשובה. לא עזרו הלעג ודברי הלצון שהפנו לעברו, הוא שב – כעדותו של מספר הסיפור ר' מוט'ל יגלניק ז"ל – בתשובה שלמה. סיפור שהביא לקידוש ה' גדול, והראה לדעת כמה גדול אותו רבי שנסתלק לפני יותר ממאה שנה.

ברשימת ה"פערנומעראנטן" שהדפיס רבי אהרן לייב ציגלמן בסוף הספר 'ליקוטי תפילות', אנו מוצאים בין שמותיהם של אנ"ש בוורשה את השם "שכנא חיים בן ניסל קארקוליאטור". יתכן וזהו ר' שכנא דנן אשר נמנה עם המוני חסידי ברסלב בפולין טרם שואה, שעלו על המוקד. ה' יקום דמם.