רבי ראובן מאיר ציגלמן (בהרה"ח ר' אהרן לייב) הי"ד

ר' ראובן מאיר נולד בשנת תרע"ח לאביו החסיד הנודע רבי אהרן לייב ציגלמן מוורשה, מגדולי חסידי ברסלב, שהקדיש את חייו להדפסת והפצת ספרי רבינו בעולם.

מנעוריו נחקקה בנפשו של ראובן מאיר האמונה ברבינו הקדוש, אותה קיבל מאביו הגדול. לעתים קרובות היו מתאספים חסידי ברסלב בבית אביו, מדברים יחדיו בענייני רבינו ולאחר מכן רוקדים ושרים בשמחה ובחדווה על חבלים שנפלו להם בנעימים להתקרב לרבינו הקדוש.

כך גדל הנער, כשהוא מתעלה בתורה ובעבודת ה' בדרכו של רבינו. בהגיעו לגיל שמונה עשרה קיבל צו התייצבות לצבא הפולני. ראובן מאיר שחשש לטהרת נפשו, כתב מכתב לחסיד ר' יצחק מאיר קורמן, שעלה קודם לכן לארץ ישראל ומשם פעל בכל מרצו לעלייתם של חבריו מפולין ארצה: "באתי בשורותיים המועטים המחזיקים הרבה, לשוח מעט עם כבודו, כדרך שהורגלתי עוד בהיותו בוורשה. אבל טרם כל אבקש שכבודו יעיין היטב במכתבי, כי הנני כותב זאת מעומקא דליבא.

"והנה, היות שברוך ה' זכיתי ע"י אדוני אבי מורי נרו יאיר, שברוך ה' ביתנו בית ועד לחכמים, ומתוך כך הרבה זכיתי להיות בין הנמנין ומקורבים להצדיק האמת, הגם שלפי מעשיי והעובדות שלי, אין אני ראוי להקרא בשם מקורב להצדיק (ברעסלווער חסיד). אבל שחורה אני במעשיי, ונאוה אני בלימוד התחזקות שמסר לנו רבינו ז"ל; ובפרט מי שטעם פעם אחת את טעם מתיקות הנחל הנובע, בודאי לא יכבה בלילה נרו. על כן אצפה שיהיה גם לי חלק בתוך תלמידי רבינו הקדוש.

"והנה, על אחת כמה וכמה טובה כפולה ומכופלת למקום עלי, שלא די לי בזה, אלא מיום שהתחלתי להבין קצת ולטעום ממתיקות טעם של עצות רבינו ז"ל ולימודיו, היטב נחקק בלבי בחיבה יתרה לבוא לארצנו הקדושה. "והנה, פרשת וישלח תרצ"ה היה נודע לי אז ושמחתי על זה, כי הבנתי שמסתמא יהיה בעזהי"ת איזה צמיחת קרן ישועה עבורי ועבור כל אנ"ש, לא מחמת שסמכתי ח"ו על בשר ודם, אלא חשבתי שבודאי מאת ה' היתה זאת… "דברי ידידכם ואוהבכם המצפה לשמוע ולהשמיע אך טוב ולהתראות עמכם בירושלים הבנויה עם משיח צדקנו במהרה בימינו אמן. ראובן מאיר ב"ר אהרן יהודא ציגעלמאן".

כעבור שנתיים מבקש אביו רבי אהרן לייב במכתבו לר' יצחק מאיר: "להתפלל על בני ראובן מאיר בן דינה שינצל מידם בנקל… שמעתי שכמה בחורים מקבלים מכתבים מקרוביהם שבארץ ישראל שישלחו תעודות שהם לומדים באיזה ישיבה – ובדרך זה יוכלו להשתדל עבורם להביאם לארץ ישראל. ובכן, אולי תוכל להיוודע מזה הדרך כל דבר שורש, אולי יוכל להצמיח מזה אופן עלייה לארץ ישראל מבניי שיחיו".

למרבה הצער לא נשאו מאמציו של ר' יצחק מאיר פירות; רבי אהרן לייב ובני משפחתו, ובהם ר' ראובן מאיר, נותרו בפולין. בשנות השואה האיומה נספו על קידוש שמו יתברך. ה' ישיב נקם לצריו.