רבי ראובן יוסף מהייסין
רבי ראובן יוסף מהייסין תלמיד רבינו
בין חסידי רבינו היה רבי ישראל שו"ב, שהיה למדן מופלג והתפרנס ממלאכת השחיטה. חמישה בנים היו לו, וכולם זכו להסתופף בצל רבינו, ביניהם: רבי ראובן יוסף ורבי אברהם אביו של רבי נחמן מטולטשין.
רבי ראובן יוסף, שהיה תלמיד חכם וירא ה', מוזכר בפר "כוכבי אור" בין "אנשי המשא ומתן" שבחסידי רבינו, ש"רובם ככולם היו אנשים כשרים ויקרים, ונפשם נכספה גם כלתה לעבודת ה' יתברך וקבעו עתים לתורה ולתפילה". (פרק אנשי מוהר"ן, ל).
הוא התגורר בעיירה הייסין, שבה גרו עוד חסידים של רבינו. רב העיירה נהג להתנכל להם בכל הזדמנות, והם היו מתאוננים לפני רבינו על כך. פעם אחת, לאחר שרבי ראובן יוסף תינה צערו וצער חבריו על הסבל שמסב להם הרב, אמר לו רבינו: "לך ועמוד ליד פתח בית הרב, ועל כל שאלה שיפסוק, אמור לשואל שיחזור לרב ויאמר לו שאמרת כי ההיפך הוא הנכון, ואל תעיין כלל אם צודק אתה אם לאו, רק תסמוך עלי".
רבי ראובן יוסף האמין ברבינו ועשה בדיוק כהוראתו, גם במקרים בהם לא זכר את פסק ההלכה בנידון. הוא היה שואל את באי בית הרב: "מה פסק הרב?" ולמשמע התשובה היה אומר להם: "הדין הנכון הוא להיפך"…
העיירה רעשה על כך, ולאחר שעיינו הלומדים בכמה מפסקי הרב, גילו כי אכן טעה בהוראותיו והכשיל את הרבים. הרב נאלץ לברוח מהעיירה מחמת הבושה (ראה בליקוטי מוהר"ן ח"א סא: "על ידי פגם אמונת חכמים, אינו יכול להוציא משפטי אמת, ואזי יוצא משפט מעוקל").
עוד מסופר, כי אחד מגדולי המתנגדים בהייסין רדף קשות את חסידי רבינו ובמיוחד את רבי ראובן יוסף, עד שגרם לו קלקול בשלום ביתו. בראש-השנה הגיע רבי ראובן יוסף כתמיד, לרבינו. לאחר ראש-השנה נאלץ להישאר ולא לנסוע לביתו, עקב הפחד מפני הצפוי לו בעירו. במשך שנה שלימה לא שב לביתו. לאחר יום-כיפור של השנה הבאה, אמר לו רבינו שהוא כבר יכול לחזור לביתו, כי אותו מתנגד כבר אינו בחיים, בהוסיפו: "אמנם כתוב 'גם ענוש לצדיק לא טוב', אולם משמיים נלחמו בעדי".
ביתו של רבי ראובן יוסף שימש כאכסניה למוהרנ"ת ולחסידי ברסלב, ובדרכם לאומן היו לנים אצלו. בספר "ימי מוהרנ"ת" חלק ב', כ' מספר מוהרנ"ת כי בטבת תקפ"ב נסע מברסלב לאומן, ועקב השלג הכבד שָבַת בהייסין: "ביום ראשון אכלתי שם באכסניא שלי אצל רבי ראובן יוסף סעודת שחרית" (בכתב היד מובא "אצל רר"י", בכל הדפוסים זה פוענח בטעות כ'רבי יונה', בעוד שהכוונה לרבי ראובן יוסף דנן).
שנה אחת, כשנסעו חסידי ברסלב לאומן לקראת ערב ראש-חודש ניסן, וכדרכם הגיעו לבית רבי ראובן יוסף, מצאוהו שוכב חולה במיטתו מבלי יכולת לטעום מאומה או לדבר, ונראה היה שהוא קרוב למיתה. ליבם דווה מאוד לראותו כך והם קיבלו על עצמם שמיד בבואם לציון רבינו, יעתירו בעדו. וכן עשו, ובחסדי שמיים נתקבלה תפילתם.
רבי נחמן מטולטשין, אחיינו של רבי ראובן יוסף – שגדל בביתו לאחר שהתייתם מהוריו (והודות לכך זכה להכיר את מוהרנ"ת ולהתקרב אליו) – סיפר, שעמד ליד מיטת דודו, ומכוון ממש בשעה שעמדו אנ"ש בבוקר על ציון רבינו בתפילה עבורו, הבחין אצלו בשינוי לטובה, ומאז ואילך שב לאיתנו.
נפטר בסביבות שנת תקצ"ה.