רבי צבי יוסף (הרשל) ואסילסקי

נולד בוילנה בשנת תרפ"ב והתקרב בצעירותו לחסידות ברסלב.

בימי נעוריו למד בישיבתו של רבי אלחנן וסרמן בברנוביץ', שבה למדו רבים וטובים מצעירי ברסלב. מדי שבת בשבת היו בני החבורה מתאספים בביתו של רבי חיים בעקער (האופה) מחסידי ברסלב בברנוביץ', ולומדים יחד 'ליקוטי מוהר"ן'. בשנת תרצ"ז, שנתיים לפני פרוץ מלחמת העולם השניה, מנתה החבורה הברסלבית בברנוביץ' למעלה מארבעים תלמידים.

בתקופת מלחמת העולם השניה, נמלט רבי הרשל לרוסיה. לימים נאסר והוגלה לערבות סיביר. לאחר תום המלחמה, התגלגל לעיר סמרקנד שבאוזבקיסטאן, שהיוותה מקום מפלט לפליטי המלחמה. בסמרקנד פגש בחסיד רבי לוי יצחק בנדר, הם ששו איש לקראת רעהו, ומאז היו שחים שיחות-חברים בתורותיו של רבינו. הידידות ביניהם נמשכה עד ערוב ימיהם, והיו מרבים להתכתב.

ממקימי עולה של ברסלב בארה"ב

אחרי השואה התיישב רבי הרשל בארה"ב ופעל בכל מרצו להפיץ את אורו של רבינו הקדוש. במסירות-נפש יסד את בית המדרש של חסידי ברסלב בשכונת ויליאמסבורג, ובשיחותיו הנלבבות ממעיינו של הרבי, זכה לקרב רבים לאורו. הדפיס והפיץ אלפי ספרי רבינו, וביתו היה פתוח לרווחה תמיד לאורחים הרבים.

בשנים הראשונות לבואו לארה"ב, לקראת ראש-השנה, פרסם בעיתונות היהודית שיתקיים מניין של חסידי ברסלב בימי ראש-השנה ב'איסט-סייד', וכך נקבצו ובאו מרחבי ניו-יורק חסידי ברסלב שהתפללו יחדיו ביום הרת–עולם.

מהנחשונים לנסוע לאומן

כשאך ניכרו בקיעים בחומת הברזל הקומוניסטית, היה מהנחשונים שנרשמו לנסיעה לאומן, למרות הספק הגדול אם יצליחו להגיע אל הציון. כך זכה להיות מסוללי הדרך לאומן.

התמסר בכל מאודו לסייע לחסידי ברסלב דרי ארץ הקודש להגיע לציון הקדוש באומן. פעל כדי להשיג עבורם 'גרין-קארד' – אזרחות אמריקנית זמנית שבאמצעותה היה ניתן להגיע לאוקראינה. היה מלווה אותם בעצמו בכל השלבים, בהמתנה במסדרונות הקונסוליות השונות, במשרדי ההגירה ואצל סוכני הנסיעות. ואחר כל זאת היה מלווה אותם עד לשדה התעופה. בין אותם נוסעים היו: רבי אברהם יעקב גולדרייך, רבי שמואל צ'צ'יק, רבי ישראל נחמן אנשין ועוד רבים. רבי הרשל גם היה תומך כלכלית ברבים מהחסידים בארץ הקודש.

קשר רצוף אהבה היה לו עם החסיד רבי שמואל הורביץ והירבה להתכתב עמו. בשנת תשכ"ה, לאחר שרבי הרשל ביקר בארץ ישראל בחודש תשרי, כתב לו רבי שמואל: "מסתמא מרגיש כבודו עכשיו האורות שזכה בארץ הקודש בחודש תשרי, ועכשיו מרחשוון – 'מרחשין שפתיה'; כך שמעתי מהרה"ג מאנ"ש רבי מרדכי האב"ד מסוקולוב, הפירוש על חודש מרחשוון – בחינת ה'שוב' של תשרי שהוא בחינת ביטול, וחשוון ה'שוב' מהביטול – מרחשין שפתיה. כבודו צריך לשמוח ולחיות את עצמו במה שזכה" (מכתבי שמואל א, נז).

כשהדפיס רבי שמואל בשנת תשכ"ח את הספר 'יעלת חן' (תורה א' מליקוטי מוהר"ן עם כל הנלווה אליה מספרי רבינו ותלמידיו) סייע לו בהדפסה, כמופיע בשער הספר.

בשנת תש"ל, תקופה קצרה לפני הסתלקות רבי שמואל, יקדו בקרבו כיסופים לציון רבינו באומן, ורבי הרשל פעל עבורו בעניין. אך לבסוף לא יצאה נסיעתו של רבי שמואל לפועל, עקב בריאותו הרופפת.

רבי הרשל היה מקורב מאוד לרבי יואל מסאטמר שהיה מכנהו בחיבה 'ברסלבער איד' (יהודי ברסלבאי) ואהב לשוחח עמו, וכשרצה להדפיס המוני 'תיקון הכללי' כדי לחלקם בישראל, מימן לו רבי יואל את כל ההדפסה.

בערב ראש-חודש אב, כ"ט תמוז תשמ"א, נתבקש רבי צבי-יוסף לישיבה של מעלה.