רבי פנחס יהושע מטשערין
רבי פנחס יהושע מטשערין – תלמיד מוהרנ"ת
נולד לאביו רבי יצחק אייזיק יוסף סופר, מראשוני מקורביו של מוהרנ"ת.
בי"א באדר שנת תקפ"ח, נסתלק רבי יצחק אייזיק יוסף לעולמו, כשהוא מותיר אחריו יתומים רכים. מוהרנ"ת לקח את בנו פנחס יהושע, וגידל אותו כבן. בהזדמנות מסוימת אמר לו: "אביך היה צדיק".
בעודו נער, ישן רבי פנחס יהושע עם מוהרנ"ת בחדרו שבעליית ביתו. פעם השתוקק לחזות בסדר עבודתו הקדושה בחצות הלילה, התאמץ לבלי להרדם והעמיד פני ישן. מוהרנ"ת, שהבחין בכך, ניגש אל מיטתו ואמר לו בחיבה: "מתחבא הנך, כשם שאביך היה מסתיר את עצמו…" כך תחת עיניו הפקוחות של רבי נתן, גדל הנער והתעלה עד שהיה לאחד מתלמידיו המובהקים. עבודתו את בוראו היתה ברשפי שלהבת. לימים, עבר להתגורר בטשערין.
עני מופלג ביותר היה, עד כדי כך שאפילו מלבוש לשבת לא היה לו, והוא היה הופך את בגד החול שלו לצד השני. אך עם כל עניותו, עבד את ה' בהתלהבות ובדביקות שאינה ניתנת לתיאור; בעת תפילתו, היה מגביה ידיו כלפי מעלה בהשתוקקות וכיסופין, והרב מטשערין היה אומר: "כשאני נכנס לבית הכנסת ורואה את רבי פנחס יהושע עומד ומתפלל כשידיו נשואות כלפי שמיא – נופלים עלי מורא ופחד מהדר גאונו יתברך".
חרף דלותו, ידע להרעיף על בני ביתו נועם ושמחה ולתת להם הרגשה כי מאושרים הם. אף ממצוות צדקה בהידור, לא משך ידו; מצאו פעם בקופת בית הכנסת מטבע שניתן להתקיים ממנה חודש ימים, חקרו ומצאו כי רבי פנחס יהושע הוא שהטיל אותה לקופה.
הוא היה גם בקי בחכמת המליצה והדקדוק. הרב מטשערין המליץ עליו פעם את הכתוב "משכיל – דורש את אלוקים" – שונה הוא מרוב בעלי ההשכלה הרחוקים מה', הוא חכם ומשכיל בחכמות נוספות, ועם זאת 'דורש את אלוקים'.
בחכמתו, הציל פעם רבי פנחס יהושע את אחד מיקירי חסידי ברסלב שנתפס בסבך החקירות והספקות, הוא כתב לו על גליון שיר ארוך בחרוזים, כשהאותיות הפותחות כל בית ובית, מרכיבות את הפסוק "ירא את ה' בני ומלך, עם שונים אל תתערב" (משלי כ"ד). על ידי שיר זה, שחכמה ותמימות היו בו, שרש מקרבו את כל הספקות והשיב לו את אמונתו האבודה.
החסיד רבי אברהם שטרנהרץ הכירו בצעירותו. בספרו 'טובות זכרונות' הביא סיפור נורא שמסר מפיו. היה זה כשבנערותו התפלל רבי אברהם בציון רבינו יחד עם חברו רבי מרדכי שו"ב. באותה עת שהה שם רבי פנחס יהושע והם המתינו לו כדי להתלוות אליו. כשיצאו אתו מהציון, נעמד פתאום רבי פנחס יהושע כשפניו להבים ואמר להם: "מה אומר לכם, רואה אני שכבר הייתי כמה פעמים בזה העולם הגשמי", והחל מפרט: "הייתי בדורו של תנא פלוני ולאחר מכן בימיו של צדיק פלוני. אותם צדיקים עסקו בתיקון נשמות ישראל, אך את נשמתי לא תיקנו והצטרכתי להתגלגל שוב ושוב. והיה לפלא בעיני: מדוע נשארתי מחוסר תיקון ?! עד שהבנתי שבי האשם, דמיתי לאותה אבן שהבנאי מתחיל לסתתה מצד אחד, ומיד עולה בה עקמומיות מצדה האחר, עד שנתייאשו אותם צדיקים מלתקנה.
"עד שזכיתי בגלגל זה להתקרב לרבינו הקדוש, שבכוחו הקדוש בוודאי אזכה עוד בחיי לתקן את אשר עבר עלי בכל הגלגולים. נתקיים בי הפסוק: 'אבן מאסו הבונים היתה לראש פינה', באשר זכיתי להתקרב לצדיק העליון שממנו יתד ופינה לבריאת כל העולמות. אכן 'מאת ה' היתה זאת היא נפלאת בעינינו, זה היום – בדורותינו אלה – עשה ה', נגילה ונשמחה בו".
נסתלק לעולמו בכ"ו בשבט בשנות התר"מ. מנוחתו כבוד בעיר טשערין, סמוך לציון רבי אפרים ב"ר נפתלי–תלמיד רבינו.
השאיר אחריו צאצאים הדבקים ברבינו הקדוש, מהם בניו: ר' נחמן מקרימנטשוק, רבי נתן בייטלמכר מירושלים, ונכדו, בן בתו, רבי געצע, מגדולי החסידים באומן.