רבי פייבל מטפליק

רבי פייבל מטפליק

ב

מקום קבורתו:

רבי פייבל מטפליק – תלמיד מוהרנ"ת

בין אנשי מוהרנ"ת שדרו בעיר טפליק, היה איש חסיד ורבי פייבל שמו. עובד ה' מתוך שמחה וחיות היה, ובפי אנשי עירו היה מכונה 'פייבל אשרינו'

כינוי זה, על שום מה? לפי שהיה רבי פייבל נוהג לקום בכל לילה בחצות, אומר את ה'תיקון חצות' בלב נשבר, ולאחר שסיים את אמירת התיקון, מרוב שמחתו על שזכה לקום בעת רצון כזו ולקונן על הגלות הכללית והפרטית כדברי רבינו – היה מרקד ושר בשמחה ובחדוה: "אשרינו מה טוב חלקנו ומה נעים גורלנו!"

כשהיה מוהרנ"ת נוסע מברסלב לאומן ובחזרה, היה נוהג פעמים רבות לבקר בעיר טפליק, שם התגוררו רבים מאנשי שלומנו, ומתוועד עמם להשקותם ממימי ה'נחל נובע' ולהרוות נפשם בתורתו הקדושה של רבינו. כל אימת שהיה מגיע לשם, היה רבי פייבל יוצא לקראתו ומקבלו בשמחה רבה ושותה בצמא את דבריו הקדושים.

פעם אחת, כשהגיע מוהרנ"ת לטפליק, באו אנשי שלומנו כדרכם לקבל פניו. והנה, מבחין מוהרנ"ת בחסרונו של רבי פייבל. "היכן הוא רבי פייבל?" שאל אותם.

"רבי פייבל?!" תמהו התלמידים ולא הבינו אל מי כוונתו, כי לא היה בין בני חבורתם אחד שנקרא "רבי פייבל". עד שנענו ואמרו לו: "אה, בוודאי מתכוונים אתם ל'פייבל אשרינו'! הוא כבר הלך לעולמו!"

מוהרנ"ת, שהצטער מאוד לשמוע על פטירתו של רבי פייבל, הבחין בנימת דבריהם, כי מקילים הם בכבודו. אולם, הוא, שידע והכיר את מעלתו ודווקא הכינוי "אשרינו" היה בעיניו יקר ביותר, נענה ואמר להם:

"דעו לכם, שאם יפסקו חלילה לרבי פייבל בעולם הבא עונש 'עולם התוהו', הרי שהוא יקום שם בחצות וירקד 'אשרינו'!"

שכן ב'עולם התוהו' נדמה לאדם שעדיין הוא בעולם הזה; ובעוד נפטרים רבים טרודים שם ב"עסקים" וב"מסחר", יקום הוא ויאמר 'תיקו חצות' וירקד בשמחה, ובכך ינצל מן התוהו.

רבי פייבל, שנהג להחיות עצמו בשמחת ה'אשרינו', היה חקוק על לוח לבו של מוהרנ"ת. במכתבו מיום א' ואתחנן תקצ"ה, בתקופת המחלוקת והרדיפות שעבר יחד עם אנשיו, הוא כותב לבנו:

"והנה ידידי ר' איצילי מהייסין נתעכב פה על שבת קודש, והשם יתברך היה בעזרנו שדיברנו הרבה שיחות אמיתיות אתמול ביום שבת קודש, המעוררים ומחזקים את הלב מאוד להיות חזק ואמיץ בכל הנקודות טובות, לחטוף בזה העולם כל מה שנוכל, ושאין לנו בעולמנו כי אם מה שאנו מייחדים שמו יתברך בכל יום, שבזה כלול כל שאר העבודות מה שכל אחד חוטף בכל יום כפי מדרגתו. כי הכל נכלל באמונה שהוא יסוד הכל. כי הזמן פורח מאוד מאוד, ואיך שיהיה, יפרח הזמן, וימי חיינו הבל הבלים, ולא נשאר לנו כי אם מה שזכינו ברחמיו לאמונתו הקדושה אשר נטעו אבותינו הקדושים בקרבנו מעולם על ידי צדיק הדור האמיתי שזכינו לקבל ממנו פנים אל פנים. ועל כן, גם עתה אשרינו מה טוב חלקנו. ובודאי ר' פייוויל צדק בדבריו בהתפארו 'אשרינו' בכל פעם. וגם עתה אנו צריכין להחיות עצמנו בזה, כדי שיהיה לנו כוח לומר הקינות בכל לב ולשבר לבנו כראוי – כל אחד על חלקו שיש לו בחורבן בית המקדש וצרות ישראל בכלל ובפרט".

 

real accessibility icon
Page Reader Press Enter to Read Page Content Out Loud Press Enter to Pause or Restart Reading Page Content Out Loud Press Enter to Stop Reading Page Content Out Loud Screen Reader Support