רבי עקיבא זאב מנמירוב – תלמיד מוהרנ"ת

יום-כיפור היה יומו הגדול של מורנו רבי נתן. פעם אף התבטא לאמור: "העניין שלי הוא יום-כיפור". בסעודת ערב היום הקדוש היה יושב עם תלמידיו וכל מבקש ה' אשר הגיע אל שולחנו, ושח שיחת התעוררות יוקדת, אשר כל מי שהיה שומעה היה מתמלא הרהורי תשובה. לתלמידו רבי אבא'לה אמר מוהרנ"ת פעם: "אף-על-פי שבביתך אתה אוכל דגים גדולים, ואצלי תאכל דגים קטנים, כדאי לך לבוא אצלי ליום-כיפור".

בסעודת ערב-יום-כיפור היו שומעים מפי קדשו של מוהרנ"ת דיבורים שהיו ממיסים אפילו לב-אבן. לא מעטים מתלמידיו התקרבו מסעודה זו, ביניהם רבי עקיבא זאב דנן, אשר היה למדן מופלג.

היה זה כשהתפלפל פעם עם מוהרנ"ת בפירוש דברי ה'מגן אברהם'. נענה לו מוהרנ"ת: "אתה מתווכח עמי?! פעם כשהתקשתי בפשט במגן-אברהם, הגיע אלי הוא בעצמו וגילה לי את הפירוש!"

רבי אברהם בן רבי נחמן מטולטשין כותב בהקדמת הספר 'ימי התלאות': "ידידנו המופלא ה"ר עקיבא זאב מנעמירוב היה רגיל לספר מעוצם ההתעוררות שראה ממורנו מוהרנ"ת בערב יום-כיפור האחרון. כי דיבר אז בעת סעודת ערב יום כיפר מענין הד' יסודות – דומם, צומח, חי, מדבר, ואמר: 'הלא אנחנו רואים, כל מה שהמדרגה נמוכה יותר, נמצא בו טוב יותר. כי יסוד המדבר הוא האדם, ומקח האדם במכירתו לא יעלה כמקח הסוס שהוא מיסוד ה'חי' הנמוך מה'מדבר', כנודע, שנמצא סוס שנותנים במחירו כמה אלפים רובל-כסף. ומקח הצומח יעלה עוד יותר, כי נמצאים שושנים ופרחים שמביאים ממדינות רחוקות שאין ערך כלל למחירים לשוויים. וביסוד הדומם נמצאים אבנים טובות ויקרות העולים עוד יותר. ורואים אנו את הטוב והאלוקות שנמצא בהם, מפקודות התורה על הכהן גדול, שבכל עת כניסתו לבית המקדש יהיה לבוש בחושן ואפוד, שיהיה נתונים בהם כמה אבנים טובות.

"ואחר הדברים האלה נכנס מוהרנ"ת ז"ל בדרכו הקדושה מעניין לעניין, עד שהתחיל לדבר בהתעוררות גדול בשלהבת-אש נוראה, וצעק בקולו הקדוש בזה הלשון: 'ואף-על-פי כן נמצא גבוה מעל גבוה, קדושה נעלמה ונסתרה, קודש-הקדשים, שהכהן הגדול, שהיה צריך לכנס לשם, היה צריך להפשיט כל הבגדים היקרים, רק 'כתונת בד קודש ילבש ומכנסי בד יהיו על בשרו'! ואמר את הפסוק הזה בניגון של הקורא ביום-כיפור. ורבי מאיר יהודה ז"ל מברסלב היה רגיל גם כן לספר, כי גם הוא נכנס אז אל בית מורנו מוהרנ"ת, ובבואו על הפתח והיה נשמע מרחוק את הדברים האלה יוצאים מפיו הקדוש כלפיד-אש, ונשאר עומד על עמדו ומקומו, וירא ללכת יותר להתקרב אל השולחן…

"והנה, על שבת שלפני פטירתו בא אליו שנית רבי עקיבא זאב, ובליל שבת אחר הסעודה דיבר עוד הפעם מעבודת הכהן הגדול ביום-כיפור בהתלהבות גדול ונורא, והזכיר כמה תיבות מהפיוט שבסדר העבודה: 'נכנס למקום שנכנס' ועמד במקום שעמד' ועוד כמה תיבות…"

שיחה קדושה זו שנאמרה בליל שבת האחרון לחיי מוהרנ"ת, מוזכרת גם במכתב שכתבו אנשי ברסלב לטשערין, לאחר הסתלקותו, כדלהלן:

"בליל שבת פרשת מקץ אמר תורה על המנורה, ורקד בעצמו. ואחר שהלך מהשולחן סיפר מענין העבודה של יום-הכיפורים, והוציא מפיו הקדוש אש-שלהבת, ואמר העבודה ממש כמו הכהן-גדול שנכנס לפני ולפנים: 'עמד במקום שעמד, נכנס במקום שנכנס… ראה לפני מי אתה נכנס… אחת ואחת'".

לאחר שאמר מוהרנ"ת את סדר העבודה ביקוד-אש, נענה: "והתלמיד חכם גדול מכהן-גדול, כמו שכתוב 'יקרה היא מפנינים'  (ודרשו חז"ל בסוטה ד ע"ב: 'מכהן גדול שנכנס לפני ולפנים') – – –

הקשר המובהק בין מוהרנ"ת לעניין הכפרה והסליחה מתבטא בכך, שבשבוע שלאחר מכן, עשרה בטבת תר"ה, הוא נסתלק לעדן העליון כשעל שפתיו המילים 'חנון המרבה לסלוח'. רבי אברהם ב"ר נחמן מציין כי מילים אלו הם הגימטריא המדוייקת של שמו של מוהרנ"ת; "כי הרבה הרבה בעלי תשובה, שבודאי נתכפר להם עוונותיהם, נעשו על ידי דיבוריו וספריו הקדושים שהשאיר אחריו".