רבי נפתלי – תלמיד רבינו

רבי נפתלי זכה להתקרב לרבינו, יחד עם חברו רבי נתן, בחודש אלול שנת תקס"ב. היה זה לאחר שסוחרי נמירוב, עיר מגוריהם, סיפרו, כי לעיר הסמוכה ברסלב הגיע רבי חדש, שאינו מדבר כלל על ענייני העולם הזה, אלא רק על ענייני עבודת ה'.

כששמעו השניים את הדברים הללו, הם אמרו זה לזה: "הרי את זה אנחנו מחפשים!"

בליל שבת הראשון לבואם, כששר רבינו את הזמר "אזמר בשבחין", התרגש רבי נפתלי כל כך, עד שנאלץ לקשור את ראשו במטפחת לבל יינזק חלילה.

לימים היה ר"נ אחד המיוחדים מבין תלמידי רבינו הקדוש. תעיד על כך העובדה שרבינו התבטא פעם: "אותי מכירים – נתן ונפתלי מעט".

"עניינך הוא ציצית"

בהזדמנות אחת גילה לו רבינו הקדוש את שורש נשמתו, כשאמר לו: "למרות שאותיות שמך כאותיות 'תפילין', הרי עניינך הוא ציצית".

ואכן, ידוע היה בהידורו הרב במצווה זו. כשארע פעם שאחד מחוטי ציציותיו נקרע (באופן שהטלית נותרת בכשרותה), לא זז ממקומו עד שתיקנו.

עד ל'תיקון הכללי'

רבי נפתלי היה אחד משני העדים שייחד רבינו להבטחתו הגדולה לכל מי שיאמר את עשרת מזמורי התהלים המכונים 'תיקון הכללי' על ציונו הקדוש, שיוציאו מן הגיהנום.

הוא אף זכה לשמוע, יחד עם רבי נתן, מפי רבינו הקדוש את רזי ה'מגילת סתרים' העוסקת בביאת משיח צדקנו. כששאל אותו פעם ר' אהרן ליפובצקי "היכן עומדים העניינים כעת?" השיבו רבי נפתלי בשאלה: "מרבה הנך להגות בספרו של רבינו?! כך קיבלנו מפה קדשו: 'כשיתקבל ספרי בעולם – ניתן יהיה להתכונן למשיח".

"ישנו אברך אחד שמתפלל…"

תפילתו של רבי נפתלי הייתה בדביקות גדולה. פעם סיפר רבינו מעשה פלא: "ראיתי בעולם העליון שהכול רצים לכיוון מסוים. שאלתי 'לאן רצים?' השיבוני: 'ישנו אברך אחד שמתפלל בנעימות מופלאה!' רצתי אף אני עמם, וכשהגענו אל אותו אברך, הפשלתי את טליתו מעל פניו וגיליתי את נפתלי שלי…"

על אמונתו העצומה ברבינו הקדוש, מעידים דבריו במכתב ששיגר לידיד נעורים: "והנה פנימיות לבבך ולבבי, אשר יודעים ומרגישים נקודת האמונה הקדושה, מושרשת בלבבנו מנעורינו, מהזכייה אשר זכינו בנעורינו להתקרב לאור האורות, צח הצחצחות, בחיר מבחירי צדיקיא, אדוננו מורנו ורבינו, הנחל נובע מקור חכמה" – – –

בימיו נכנסה לתוקפה גזירת הקנטוניסטים הנוראה – עקירת ילדי ישראל מחיק הוריהם וגיוסם לצבא הצאר לתקופה של עשרים וחמש שנה.

"על איזה רעש אתה מדבר?"

אחד מתושבי אומן שחשש לגורל בנו, הסתירו בביתו של רבי נפתלי. אצל אדם מבוגר לא יחפשו, סבר. באחד הימים שיחק הילד לתומו בחצר הבית. אותה שעה פשטו בלשים על העיר. משראו את הילד, תפסוהו והתכוונו לקחת אותו אתם. בן-רגע יצאו יהודים רבים מבתיהם והקימו קול זעקה, עד שחילצו את הילד המפוחד מידיהם.

במשך כל אותה מהומה עמד רבי נפתלי בתפילה סמוך למקום ההתרחשות. כשסיים את תפילתו, ניגש אבי הילד וביקש את סליחתו על הרעש הגדול שבוודאי הפריע לו בתפילתו. להפתעתו הגדולה שאלו ר"נ בתמיהה: "על איזה רעש אתה מדבר?" או אז הבין, כי כלל לא היה שם, אלא בעולם אחר…

"שיבוא, שיבוא…"

מאז הסתלקות רבינו עבר רבי נפתלי לגור באומן, שם היה לו מניין מיוחד לתפילה. באותם ימים טרם נוסד מניין של חסידי ברסלב בעיר. ארע פעם שחסר היה להם עשירי למניין, ביקש אחד המתפללים הקבועים, ר' חיים כהן, מאחד מחבריו שיתפלל עמם. האיש שהיה חשוך בנים הציב תנאי: "אם יבטיח לי רבי נפתלי שאזכה לבנים – אתפלל איתו". כששמע זאת רבי נפתלי נענה: "שיבוא, שיבוא".

כעבור תקופה ועדיין לא נושע אותו יהודי, הביע תרעומת באוזני ר' חיים. שמע רבי נפתלי את טרונייתו ואמר: "אמנם יש לנו קבלה מרבינו לנצור את לשוננו, אך כשאנו כבר מבטיחים, הרי הדבר מתקיים". ואכן, אותו אדם זכה ונפקד בבנים.

ביום י"ט לחודש אב שנת תר"כ, נסתלק לשמי רום. מנוחתו כבוד בעיר אומן.