רבי נפתלי כהן

אביו ר' יצחק דוד היה מן הקטוניסטים – אותם ילדים יהודים שנעקרו מחיק משפחתם על ידי חיילי הצאר וגוייסו לצבא הרוסי. כארבעים שנה שהה האב במחנה נוכרי, מנותק ממורשת עמו, כשאוצר יקר נותר ברשותו – התפילין, אותן הניח מדי יום חרף הסיכון שבדבר.

פעם אחת הבחין בו המפקד כשהוא עטור בתפילין, ניגש אליו ותלשם בגסות מראשו. יצחק דוד, שהיה חסון בגופו, חבט במפקד בכוח בקת רובהו והלה נפל מת במקום.

יצחק דוד נכלא ודינו נפסק לבחור באחד מבין השניים: מוות בירייה, או לחילופין לעבור בין שתי שורות של מאה חיילים שילקו אותו בשוטים. הוא בחר באפשרות השנייה; וכיון שהיה בריא וחזק, שרד.

לאחר מכן שוחרר, נשא אשה ונולד לו בן, הוא רבי נפתלי דנן שהתקרב לחסידי ברסלב והתגורר בברדיטשוב.

בבוא הזמן השיא רבי נפתלי את בתו לחסיד הגדול רבי אברהם בן רבי נחמן חזן. בעת ה'תנאים' הבטיח רבי אברהם לחותנו (שאגב, היה צעיר ממנו בשנתיים) כי לאחר שיעלה לארץ ישראל, ישתדל להשיג אשרות עלייה גם עבורו ועבור משפחתו.

לפרנסתו שימש רבי נפתלי כאדריכל. חתנו רבי אברהם היה משבחו על כך שעבד אך ורק בימות הקיץ, כשהוא חוסך ממון לתקופת החורף, אז עסק בעבודת בוראו בהתמסרות מוחלטת.

היה זה הוא שבנה מחדש בשנת תרס"ג את ה'קלויז' באומן, העומד על תלו עד היום. בעקבות כך נאלץ לברוח ולעלות לארץ הקודש. ומעשה שהיה כך היה: לאחר שהושלמה בניית הקלויז, באו רבים לחזות במבנה המפואר, ביניהם כמרי הכנסייה הנוצרית שיצאו מגדרם מהתפעלות. כששמעו כי הוא זה שתכנן את הבנייה, פנו אליו בבקשה שיבנה עבורם… בית תיפלה.

הזדעזע רבי נפתלי למשמע אוזניו, אך מאידך התיירא לסרב לבקשתם. ארז את מטלטליו וברח עם משפחתו לארץ ישראל, כשאת האישורים השיג עבורו חתנו רבי אברהם בן רבי נחמן.

התיישב רבי נפתלי בירושלים העתיקה ועבד את בוראו תוך דבקות עצומה ברבינו הקדוש. על התבטלותו לדבר רבינו להימנע מהזדקקות לרופאים, סיפר החסיד רבי ישראל בער אודסר, כי כשחלה פעם רבי נפתלי, הגיע אליו לבקרו. באותה עת הזמינה זוגתו של רבי נפתלי רופא שיבדוק אותו, ברגע שנכנס הרופא לבית, סובב רבי נפתלי ראשו אל הקיר וקרא בקול גדול: "מלאך המוות, צא החוצה!"

נעלב הרופא עמוקות ואמר: "שנים רבות עוסק אני ברפואה, ואף פעם לא כינו אותי כך"… פייסה אותו אשת רבי נפתלי והסבירה לו שאל לו לדון את החולה במצבו הנוכחי… למותר לציין כי רבי נפתלי לא הכניס לפיו שום תרופה, וקם ממיטת חליו ללא התערבות רפואית.

לפני הסתלקותו, נכנסו ר' יעקב זאב ברזסקי ור' יצחק מאיר קורמן לבקרו. הוא שוחח עמם רבות על גדולת רבינו ובין היתר אמר להם: "אינני פוחד מכלום, כי תהילה לק-ל יש לי 'המחאה בנקאית' שמתקבלת בכל המדינות" (ע"פ לשון רבינו במעשה מברגר ועני), בהתכוונו לכוחו הגדול של רבינו לעסוק בתיקון נשמות מקורביו.

לבקשת אשתו לגם מעט חלב, כשקודם לכן הוא מברך בהתלהבות ודבקות ברכת "שהכל", אחר הוסיף כי "שהכל נהיה בדברו" – ראשי תיבות: "נחמן בן שמחה" בהטעימו שרבינו הקדוש השיג את "דבר ה'" שמשם באות כל הרפואות שבעולם (עפ"י ליקוטי מוהר"ן ח"ב א).

כעבור שעה קלה נסתלק לעולמו. היה זה ביום ג' באייר שנת תש"ב.

(באדיבות ד. ברסלבר, עלון אוצרות)