רבי נחמן מנמירוב נכד מוהרנ"ת

רבי נחמן מנמירוב נולד לאביו רבי דוד צבי שטרנהרץ, בן רבי שכנא, בן מוהרנ"ת. הלא הוא אותו רבי דוד צבי אשר טמון ליד סבו הגדול – רבי נתן.

בצעירותו גויס רבי נחמן מנמירוב לצבא הרוסי בעל כרחו. בהגיע חג הפסח, קיבל חופשה זמנית והתארח בליל הסדר בבית אחד מעשירי זיטומיר. בעת אמירת ה'הגדה' התלהב מאד והחל קוראה בקול רם כשפניו לוהטות מרוב דביקות. בעל הבית כה התפעל ממנו, עד שלאחר הפסח דאג להביא לו ארוחות כשרות למחנה הצבאי.

רבי נחמן שטרנהרץ היה איש תפילה ודביקות בכל נשמתו, ובנוסף בעל קול ערב ונעים. בשנת תרמ"ט, כאשר נסתלק לעולמו רבי לייב'ל קונסטנטינר ששימש כבעל תפילה באומן בראש השנה, ביקשוהו למלא את מקומו, ומאז התפלל רבי נחמן כשליח ציבור במוספים של שני ימי ראש השנה. היה לו קול של דבקות בה', מלא מתיקות, כל תיבה מן התפילה יצאה מפיו בחיות ובהשתפכות הנפש.

נפלא היה לראות, איך אדם כמוהו, המועסק כמנהל חשבונות בבית-חרושת לעצים, מונח כולו בתורה ועבודת ה'. הוא היה מהדר במצוות ומקיימן בכל לב. כך למשל סיפר שאר בשרו רבי נאשקע טולטשינר, כי פעם כשהתארח אצלו בראש-חודש, ראה כיצד ניגש רבי נחמן מנמירוב לסעודת ר"ח כשהוא לבוש בבגדי שבת, על השולחן חלות גדולות, וכל הבית נראה כמו בשבת.

ר' אבא לישינסקי סיפר, שפעם התארח אצלו בליל שבת, וראה אותו מזמר את הזמר 'אזמר בשבחין' בהתעוררות ובהתלהבות עד שזלגו עיניו דמעות רבות. לאחר מכן אמר ר' אבא: "כשראיתי זאת, הבנתי מהיכן שואב הוא את העריבות הזו בתפילתו מלאת הרגש בראש השנה". הוא נוכח לדעת כי בכל השנה כולה הוא חי בדבקות בה' יתברך, ועל כן אין פלא שתפילתו לפני התיבה ממיסה את לבבות.

על טוב לבו וזהירותו בכבוד הבריות, תעיד העובדא הבאה: בטפליק היה איש תם שעבד ככורך ספרים. בראש השנה היה יושב סמוך לרבי נחמן מנמירוב ומרבה להתאנח בתפילתו. האיש חשב שהוא מסייע לרבי נחמן בכך בתפילתו, בעת שלמעשה הדבר הפריע לו, וכשכמה מהחסידים מטשערין רצו למונעו מכך, לא נתן להם רבי נחמן לעשות זאת בשום אופן, ביודעו שכוונתו לשמים.

כשהגיע רבי לוי יצחק בנדר לאומן, התפעל מתפילתו, וביקש ממנו שילמד אותו את נוסח התפילה. השיב לו רבי נחמן מנמירוב בתמיהה: נוסח?! בציון רבינו לומדים נוסח? כאומר: אין כאן ענין של דקדוק בתווי הנגינה, תפילה צריכה לצאת מן הלב, ואת זאת מקבלים אצל הרבי.

נוהג היה להשאר באומן עד ליום כיפור, שגם בו שימש כבעל תפילה. בעשרת ימי תשובה היה עולה בכל יום לאחר התפילה לציון רבינו ושוהה שם באמירת 'תיקון הכללי', תהלים, 'שערי ציון' ואף ערך התבודדות בנעימות שאין לתארה.

היו לו שני בנים ושתי בנות. אחד מבניו נפטר תוך כדי ניתוח. אחרי כן, בראש השנה, כשהחל במילים 'צדיק ה' בכל דרכיו' שלפני מוסף, פרץ בבכיות נוראות שהמסו את לבבותיהם של כל המתפללים, כולם בכו יחד עמו.

הסתלקותו בקיץ תרע"ט בגיל ששים ושבע, היתה באופן מפליא. באותה עת התנהלו פרעות קשות על ידי האיכרים האוקראיניים. כאשר שמעו ראשי הקהל בנמירוב כי הפורעים מתקרבים לעירם ומתכוונים לטבוח ולשדוד את היהודים, גזרו על יום תפילה ותענית, כדי להעביר את רוע הגזרה. לשליח ציבור בתפילת מנחה שלחו לפני התיבה את רבי נחמן מנמירוב שעורר מאד את הקהל.

בלילה שלאחר מכן הבחינה זוגתו כי אינו קם בחצות כהרגלו. ניגשה אליו להעירו ונוכחה לראות כי כבר אינו בעולם. נשמתו עלתה על מקום עדן הנשמות.

עם בוקר, נחרדו אנשי נמירוב למשמע הבשורה על פטירתו ואמרו: "כבר בתפילתו הבחנו כי נפרד הוא מאיתנו, הוא התפלל בהתעוררות מיוחדת שלא היתה כדוגמתה".

ואמנם, יהודי נמירוב ניצולו מן הפורעים, ויהי לפלא.