ראשי > ימי זכרון > אדר > רבי נחמן מטשערין

רבי נחמן מטשערין

רבי נחמן מטשערין

י״ג באדר ב׳ תרנ״ד

מקום קבורתו:

רבי נחמן ב"ר צבי אריה מטשערין – "הרב מטשערין"

תשע שנים חלפו מאז נישואי רבי צבי אריה – בנו של רבי אהרן מברסלב תלמיד רבינו – עם בתו של רבי חיים שרה'ס, אף הוא תלמיד רבינו – ועדיין לא נפקדו בבנים.

בצר לה, באה זוגתו בבכייה לפני מוהרנ"ת, והוא הבטיחה כי קרובה ישועתם לבוא.

ואכן, בשנת תקפ"ה, זמן קצר בטרם מלאו עשר שנים לנישואיהם, נולד להם בן, ונקרא שמו 'נחמן' – על שם רבינו הקדוש.

מילדותו ניכרו בו כוחות התמדה וזיכרון בלתי מצויים, ויומם ולילה לא מש מאהלה של תורה.

בהיותו כבן עשר, הגיע באחד הימים לבית הכנסת, מוכר ספרים, עם סחורתו. עיין הנער באחד מספרי השו"ת מהחל ועד כלה.

אחר שאל את המוכר למחירו. המחיר שננקב, גבוה היה מיכולתו, והוא ביקש מהמוכר להוזילו, בהוסיפו: הרי בלאו הכי הספר כבר אצור בזיכרוני…" המוכר לעג לדברי הנער הצעיר, ואז, לתדהמתו, החל העלם חוזר בעל-פה על תשובה הלכתית ארוכה מהספר, שהתפרסה על פני חמש עשרה דפים, בלי לדלג על שום פרט.

כשהגיעו הדברים לאוזני אביו רבי צבי אריה, רבה של ברסלב, גזר עליו שלא לחזור על הדבר, מחשש עין הרע.

בין השנים תקצ"ו-תקצ"ח, שהה מוהרנ"ת בנמירוב, בעקבות גירושו מברסלב על ידי השלטונות. באותה תקופה נהג רבי צבי אריה לשלוח את שני בניו: נחמן, בן האחת עשרה, ואחיו הצעיר חיים – לנמירוב, על מנת שיקבלו תורה ודעת מפי מוהרנ"ת.

כך זכו השניים לצמוח בצילו של האשל הגדול, והיו לגדולים בתורה ויראה.

כשנסתלק רבה של טשערין, רבי שמואל יצחק, מתלמידי רבינו, היה רבי נחמן אברך בשנות העשרים. החסידים בטשערין פנו אליו בבקשה שיבוא לכהן כרב במקומו, אולם הוא סרב בתוקף. אמו, ביודעה את מצבו החומרי הקשה, ביקשה מרבי נפתלי תלמיד רבינו לדבר על לב בנה שיסכים לקבל את הרבנות. כששאל אותו רבי נפתלי לסיבת סירובו, ענה: "חשקה נפשי בתורה ובעבודה, ואיני חפץ לשאת עלי עול של קהילה."

השיב לו רבי נפתלי: "כל שעליך לעשות הוא, לשבת וללמוד כהרגלך, ואם יבוא אדם וישאלך שאלה בהלכה שתדע להשיב עליה – מדוע שלא תשיב לו"?

רבי נחמן ניאות לדבריו, אך תנאי התנה עם אנשי עירו, כי יצרפו אליו מורה-צדק שיענה לשאלות יומיומיות, ורק שאלות מורכבות יופנו אליו. כמו כן לא יערך סידור גט בלעדיו. מלבד זאת, בכל כיבוד שהוא, כסידור קידושין וכדומה, יכובד המורה-צדק.

מאז, כיהן כרבה של טשערין במשך ארבעים שנה ויותר, כשבכך הוא ממשיך שושלת של חמישה עשר דורות של מורי הוראה בישראל.

למרות גאונותו העצומה, נהג בפשיטות רבה, וכאשר רצו לכבדו בכיבודים שונים בבואו לאומן לראש-השנה, סרב באומרו: "את הרבנות – השארתי בטשערין." הוא גדר את עצמו שלא לפסוק הלכות בהיותו מחוץ לעירו.

פעם שלח רב העיר קרימנטשוק את רבי אברהם שטרנהרץ לומר לסבו הרב מטשערין בשמו: 'גדול בתורה כמוך צריך לחבר ספרי שו"ת בהלכה'.

כשמסר רבי אברהם את הדברים לסבו, הראה לנכדו גיליונות שלמים עם שאלות ותשובות בהלכה שאותן כתב, ואמר לו: "האמן לי, ביכולתי לחבר ספרי שו"ת, אבל אין עסקי בזה; מכין אני תשובות מסוג אחר – לשאלות שישאלו את האדם לאחר רדתו לקבר" – – –

בשלושת שנותיו האחרונות היה משותק בכל גופו, ולמרות זאת, בהתקרב ראש-השנה ביקש מבניו שייקחוהו לאומן, כשהוא מזכיר את דברי הגמרא המובאים בתורה ד ב'ליקוטי מוהר"ן' ח"א: "ושדיוהו לגודא" – השליכו אותו לצדיק!

בערב פורים תרנ"ד ביקש מנכדו רבי אברהם שטרנהרץ שילמד לפניו את התורה "דרשו ה' ועוזו" (שם לז) ותוך כדי הלימוד נסתלקה נשמתו לשמי מרומים.

 

(באדיבות ד. ברסלבר, עלון 'אוצרות')

real accessibility icon
Page Reader Press Enter to Read Page Content Out Loud Press Enter to Pause or Restart Reading Page Content Out Loud Press Enter to Stop Reading Page Content Out Loud Screen Reader Support