ראשי > ימי זכרון > ניסן > רבי נחמן מטולטשין

רבי נחמן מטולטשין

רבי נחמן מטולטשין

כ״ו בניסן תרמ״ד

מקום קבורתו:

בית הקברות החדש, אומן, אוקראינה

רבי נחמן חזן מטולטשין (רבי נחמן טולטשינער) – תלמיד מוהרנ"ת

ילד רך בשנים היה כשהתייתם מאביו ר' אברהם, ומאמו.

דודו רבי ראובן יוס'ל לקחו תחת חסותו, ובביתו גדל.

ר' ראובן יוס'ל זכה לארח בביתו את מורנו רבי נתן, ובאחת ההזדמנויות הללו שרת העלם הצעיר את האורח הדגול.

תוך כדי כך שמע אותו אומר כדברים האלה: "הבלי העולם הם – 'לא,' ו'לא' ניתן להשיגם; תורה ועבודה הן – 'כן,' ו'כן' ניתן להשיגן".

נכנסו הדברים האמיתיים בלב הילד ולא שכח אותם, עד אשר ברבות הימים דבק בכל לבו בבעל השמועה, רבי נתן, והיה לתלמידו ומשמשו המסור שלא מש מאהלו.

מוהרנ"ת מצדו העריכו מאוד עקב תום לבו, ישרותו, ומסירות נפשו למען הפצת דעת רבינו הקדוש לאנשי דורו ולדורות הבאים.

רבי נחמן לא התהלך בגדולות, וברח מגינוני כבוד למיניהם.

מחזה שבשגרה היה לראותו נושא דליי שופכין מן הקלויז, או מטפס אל ה'נר תמיד' כדי להיטיבו. פעם, כשראו כמה מהחסידים כי מעילו דהוי, הציעו לקנות לו חדש. אך ר' נחמן סירב, באומרו: "עם מעיל ישן קל לי יותר להחליק על השלג בשובי מהציון הקדוש…"

עקב מידת האמת שבו, זכה להרגשה מופלאה בכל דיבור מדברי רבינו. לא פעם היה הגאון החסיד רבי נחמן רבה של טשערין מסתתר מאחורי הדלת בעת שהיה רבי נחמן מטולטשין יושב עם חסידים ושח בדברי רבינו. הוא ידע היטב שאם יכנס פנימה – יפסיק ר' נחמן מייד לדבר, מפני כבודו, ולכן נקט בדרך זו, כדי לשמוע את אמרי פיו; ופעם אחת תינה את צערו בפניו: "מדוע בכל עת שאני נכנס, מפסיקים אתם לדבר? הרי עם הדיבורים שלכם אתם עושים פירוש נפלא לתורותיו של רבינו"!

"ס ַ פר לנו איזה מופת מרבינו," ביקשו פעם חסידים ממנו, ורבי נחמן השיבם ללא שהיות: "מופת אתם מבקשים? הרי אני עצמי מופת של רבינו!"

אותה הכרת הטוב העצומה שחש כלפי רבינו הקדוש, שבכוח עצותיו הקדושות התקרב אל הבורא יתברך – היא שהניעה אותו לנדוד בדרכים למען הפצת אורו בעולם, על ידי הדפסת סדרת הספרים המופלאה של רבו מוהרנ"ת – 'ליקוטי הלכות' ועוד מכתבי קדשו.

לא לחינם היו חסידי ברסלב בני דורו אומרים: "חבים אנו תודה נצחית לר' נחמן מטולטשין, שלולא הוא, לא היה נותר דף אחד מכתבי רבי נתן לפליטה".

כרבו מוהרנ"ת, זכה אף הוא לעלות ארצה ולחונן את עפרה. גם לאחר שובו לאומן, לא חדל לדבר בשבחה ובקדושתה של ארץ חמדה.

מסופר כי באחת מנסיעותיו של מוהרנ"ת לעיר ליפוביץ, התלווה אליו רבי נחמן. בשבת, התארחו אצל אחד מחסידי ברסלב שהתקיימה אצלו שמחת 'שלום זכר'.

כטוב לבו, ביקש רבי נתן מחזן העיר לפצוח בזמר לכבוד שבת ולכבוד השמחה, אך הלה, שנמנה על קהל המתנגדים, סרב.

פנה רבי נתן אל רבי נחמן היושב לצידו ואמר לו: "ר' נחמן, שורר אתה!" מימיו לא היה ר' נחמן מוכשר לשורר, אולם מחמת אמונתו ברבו לא התמהמה ופתח בשירה.

אמרו, שמאותו יום נפתחו בפניו היכלות הנגינה, ולמשמע תפילתו העריבה היה נמס כל לב. הקשר בין ר' נחמן לעולם הניגון נרמז אף בשם משפחתו: 'חזן'.

כבן שבעים שנה היה ר' נחמן כשהשיב את נשמתו הטהורה לבוראה, כשהמילים "ואתה עתיד ליטלה ממני" מתפילת 'אלוקי נשמה' – על שפתיו. היה זה ביום כ"ו בניסן שנת תרמ"ד.

הוא נטמן באומן, ועל קברו נחקקו המילים: "פה נטמן ר' נחמן חזן הלוי, איש תם".

real accessibility icon
Page Reader Press Enter to Read Page Content Out Loud Press Enter to Pause or Restart Reading Page Content Out Loud Press Enter to Stop Reading Page Content Out Loud Screen Reader Support