רבי נחמן ב"ר עוזר – תלמיד מוהרנ"ת

נולד לאביו רבי עוזר מאומן, מגדולי תלמידי מוהרנ"ת. בשנות התק"פ נסתלק רבי עוזר לעולמו, והוא צעיר לימים. ויוותר בנו יחידו נחמן, יתום מאביו.

עובדה מופלאה היא, כי למוהרנ"ת היה "עסק" גדול בקירוב ילדים ובני הנעורים לעבודת ה'; הוא לא התייחס אליהם כקטנים שטרם הגיע הזמן להשפיע בהם דעת, אלא אדרבה – כמי שראוי ביותר לקרבם, וכפי שמובא ב'חיי מוהר"ן' על דרכו של רבינו "שלא היה משתדל לקרב זקנים, רק בני-הנעורים, כמובא בה'אלף-בית' (= ספר המידות), שהנערים בקל להשיב אותם להשּם יתברך מן הזקנים" (תקמג).

רבים מתלמידי מוהרנ"ת התקרבו אליו בעודם נערים, כרבי נחמן מטולטשין, רבי נתן ב"ר יהודה, רבי שמשון מהיער ועוד. היו מבין תלמידיו שגדלו ממש בביתו בהיותם ילדים וכך דבקו בו לכל ימיהם; הלא הם רבי משה ברסלבר ואחיו רבי זאנוויל – שאותם לימד תורה בביתו; רבי פנחס יהושע מטשעהרין – שמוהרנ"ת גידלו בביתו לאחר פטירת אביו רבי יצחק-אייזיק-יוסף.

וכך זכה גם רבי נחמן בן רבי עוזר דנן, לגדול בעודו ילד בצלו של הדולה והמשקה הגדול של מימי ה'נחל נובע'. מוהרנ"ת לקחו אל ביתו וגידלו כבנו. וגם כשגדל והיה לנער, היה לתלמידו וכבן בית אצלו.

בספר 'אבניה ברזל' מובא:

"רבי נחמן בן רבי עוזר סיפר, שמוהרנ"ת זכרונו לברכה לעת זקנתו, הקפיד דייקא שלא יהיה לן יחידי על ה'איבער שטיבל' (= עלית הבית), ובחר בו כשהיה עוד נער ללון עמו. ובכמה פעמים התפאר בביתו, שעכשיו יזכה לשמוע תיקון-חצות של מוהרנ"ת ולראות עבודתו שלאחר חצות, ועשה במכוון, בשכבו על מיטתו עצר את עצמו בכל כוחו שלא לישן עד שעת חצות – שמוהרנ"ת קם. וניגש אליו מוהרנ"ת וכיסה אותו באיזה בגד ושאל אותו: 'מדוע אינך ישן?' ותיכף נפל עליו שינה וישן עד הבוקר. וכן היה כמה לילות".

רבי נחמן בן רבי עוזר הוא אחד ממעתיקי כתב היד של ה'ליקוטי הלכות'. בשולי אחד הגיליונות, בהלכות אפוטרופוס, רשם: "אני נחמן בן עוזר הכותב".

מסופר, שכשהגיע פעם מוהרנ"ת לקרימנטשוק, להשפיע מדעת רבינו על החסידים שהתגוררו שם, פגש בבנו של רבי חייק'ל מתלמידי רבינו. בשיחתו עמו, החל בנו של רבי חייק'ל מדבר בהערצה על איש אחד מפורסם מבני העיר, שהוא בעל הדרת-פנים מיוחדת. הסביר לו מוהרנ"ת שיופי חיצוני של אדם אין בו שום ראיה על תוכנו; וכה אמר לו: "מיין שווארצער, האט א שענערן הדרת פנים!" (ל'שחור' שלי, יש הדרת-פנים נאה יותר!) כשכוונתו על תלמידו רבי נחמן בן רבי עוזר, שאינו בעל יופי חיצוני, אך ביופיו הפנימי עולה עשרת מונים על אותו אדם, שממנו התפעל בנו של רבי חייק'ל.

זכה רבי נחמן לעמוד סמוך למוהרנ"ת בשעת הסתלקותו. וכה מובא ב'מכתב ההסתלקות', בתיאור יום פטירת מוהרנ"ת, יום שישי, עשרה בטבת תר"ה:

"ובבוקר התלבש בציצית ותפילין והתפלל בכל הכוחות, ואמר סליחות. בשעת קריאת התורה בכה. ואחר כך למד וסיים הש"ך גדול, ואמרו לו שילמוד בשולחן-ערוך קטן, ווארין סע פאר אייך א כוח (= כי זהו מאמץ בשבילכם). האט ער זצ"ל גיזאגט (= והשיב): זייט איר מיר ניט אזוי גיטרייא (= אל תהיו כה מסורים לי…). ואמר תהלים, ואחר כך אמר לנחמן בן עוזר שייתן לו 'כל טוב', ולא ידע מה הוא רוצה, ופירש לו: 'תן לי התנ"ך – זה כל טוב' ".

רבי נחמן הותיר אחריו צאצאים יראים ושלמים; בתו יענטא שהתגוררה בטפליק, ניהלה בית הכנסת אורחים ועסקה בגמילות חסד, ונכדיו היו באים בכל שנה לקיבוץ באומן.

מנוחתו כבוד בעיר טפליק.