רבי נחום שטרקס – שוסטר [=הסנדלר]

נער צעיר היה כשהתייתם מאביו, בני משפחתו שלחו אותו לברדיטשוב, שם התגורר דודו ר' דוד, שהיה מחסידי ברסלב, כדי שילמד שם את מקצוע הסנדלרות ויוכל לפרנס את משפחתו. נחום עזב את עיירת מולדתו 'למאזא' שבפולין, ונסע לברדיטשוב שבאוקראינה, שם התוודע אל חסידי ברסלב בני העיר שקרבוהו מאוד, השלהבת היוקדת נאחזה בנשמתו, וכשחזר ללמאזא עיירתו, זכה לקרב לאור רבינו את שני הגאונים והחסידים רבי מרדכי הלברשטט, לימים מורה-צדק בסוקולוב, וחברו רבי שלמה גבריאל הכהן, שהיו מתלמידי 'בעל התכלת' מראדזין. הם כה התפעלו מאמירת התיקון-חצות שלו ומהלהבה הקדושה היוקדת בקרבו, שהתקרבו לחסידות ברסלב.

כעבור שנים מאז, קירב ר' נחום עוד שניים מגאוני פולין לאורו של רבינו: רבי אפריימ'ל קראקובסקי מורה-הוראה דפשעדבורז', בן לשושלת צדיקי בית לעלוב, ורעהו רבי פנחס'ל עילוי, תלמידם של ה'אבני נזר' מסוכטשוב ובנו בעל ה'שם משמואל'.

נפשות רבות ויקרות קרב ר' נחום אל ה'נחל נובע', בזכות תמימותו ופשיטותו, שמחתו והתלהבותו בעבודת הבורא. בעקבותיו התקרב גם אחיו הצעיר ר' נחמן שטראקס, וגם את אביו, ר' פאליק שטראקס (נקודה מעניינת לציון: ר' נחום שכנע את אביו להעניק  שם לבנו – נחמן – עוד טרם התקרב האב לברסלב).

לימים קבע ר' נחום מושבו באומן וביתו היה בית ועד לענייני רבינו הקדוש. בשבת בבוקר היו אנ"ש מתאספים בביתו ולומדים 'סיפורי מעשיות'. רבי אברהם בן ר' נחמן חזן (שיום היארצייט שלו הוא יום לפני זה של ר' נחום) היה מתוועד רבות בביתו של ר' נחום באומן עם אנ"ש ומשיח על שולחנו במעיינו של רבינו.

אחרי שהתאכסן פעם רבי אברהם שטרנהארץ ביום-כיפור בבית ר' נחום שוסטר באומן, סיפר, כי ראהו קם בחצות ועוסק בתורה בתפילה והתבודדות, בדביקות והתלהבות, וכל כך התפעל מעבודת הלילה שלו עד שהתבייש מפניו.

לאחר שהיה רבי שמואל הורביץ באומן, סיפר: ״וישנתי שם בקלויז על הספסל, ובחצות באו הר׳ משה מטשענסטחוב והר׳ נחום שיסטער והקיצו אותי ותיכף קמתי בזריזות כזה ובחשק נלהב (עד שתמיד היה ר' נחום הנ"ל מזכיר אותי: מדוע לא תקום עכשיו גם כן כמו אז) והלכנו למקוה ועלינו על הציון הקדוש…״ (ימי שמואל ב, קצז)

עסק בגמילות חסד, חילק מעות שנשלחו אליו מפולין בין אנ"ש באומן, כמו שמספר רבי מרדכי מסוקולוב במכתבו מיום ב׳ ואתחנן תרצ״ב:

"אחר דרישת שלומך הטוב, שולח לך המכתב מאנ״ש היקרים מאומן עם הקבלות וכמה חילק ידידנו ר׳ נחום נ״י, הגם שחביב עלי המכתב ולראות היאך שזכה הסנדלר לדברי תורה, מה שהדבר הפלא ופלא, מכל מקום מוכרח אני לשלוח לך כדי לראות החשבון ולשלוח זאת הסך לר׳ פאליק שטראקס לאמאזא, ולדעתי החלוקה נכונה. ובאם אין הסך העולה לערך פחות מחמישים ז׳ (=זלוטי) בידך לראות אצל אנ״ש לקבץ זאת, כי כל החותמים מכירינו ומיודעינו, כמובן, ולעשות זאת במוקדם האפשרי ולהודיע זאת גם קבלה מהישיש ר׳ פאליק נ״י שטראקס מאנ״ש, כדי שיחשב עוד" (נחלי אמונה, מב)

סיפור מיוחד בפני עצמו הוא, סיפורו של ר' נחום וגרי-הצדק. כפר אחד היה באזור אומן, בשם סיניצה, שכל תושביו הנוכרים שהיו מלומדים ועשירים, התגיירו יחד עם בני ביתם. אנ"ש באומן, מסרו נפשם למרות הסכנה מצד השלטונות, ועזרו להם להיכנס תחת כנפי השכינה.

ר' נחום שוסטר, חיבב מאד את הגרים האלו, ואף העתיק את מגוריו לכפר אילינקה, כדי להימצא במחיצתם. הוא היה מלמדם תורה ויהדות, משכים יחד עימם בחצות לילה ויוצא עמם ליער להתבודדות.

ר' נחום נסתלק לעולמו בעיצומם של ימי החנוכה הקדושים, בל' בכסלו, בשנות התר"צ.

הגרים שאהבוהו מאד, התאבלו מאוד על מותו וקברוהו בכפר מגוריהם. בנו ר' יואל שטראקס, שהתגורר בחרקוב (עלה ארצה בשנת תשנ"א), סיפר כשנודע לו שאביו נטמן באילינקה, רצה להעביר את קברו למקום אחר, אך כשהגיע לכפר עם אישורי ההעברה מטעם השלטונות, נזעקו הגרים במחאה: "לא ניתן בשום אופן שיוציאו צדיק כזה מתוכנו!"