ראשי > ימי זכרון > טבת > רבי משה רוזנטל

רבי משה רוזנטל

רבי משה רוזנטל

י׳ בטבת תשנ״א

מקום קבורתו:

ירושלים, ארץ ישראל

מנעוריו, יקד בלבו צימאון לקרבת ה' אמיתית. הוא שקד על תלמודו בישיבת 'עץ חיים' בירושלים והיה תר ומחפש אחר יראי ה' וחושבי שמו, שמא על ידם יזכה לבוא למבוקשו הטוב.

באחד הימים שמע על בית מדרשם של חסידי ברסלב בעיר העתיקה, הוא שם פעמיו לשם, ומיד בהיכנסו, פגש בהחסיד רבי שמואל הורביץ, ר' שמואל, שהבחין בטביעת עינו כי אוצר כלי חמדה נכנס לכאן, קיבל פניו בחביבות יתרה והחל לשוחח עמו בגדולת רבינו ותלמידו מוהרנ"ת, ובשגב נפלאות עצותיהם הקדושות. אחרי השיחה עמו, הרגיש ר' משה כי מצא את שביקשה נפשו זה עידן ועידנים.

מיום ליום הלך ודבק באורו הזך של רבינו, וברצותו לזַכות גם אחרים, קירב נפשות יקרות מקרב גידולי ישיבת 'עץ חיים', ביניהם החסיד רבי בנימין זאב חשין, החסיד רבי יום-טוב זלוטניק, ועוד.

באותם ימים, היה חֶסֶר גדול בספרי 'ליקוטי הלכות'. והלא חסיד ברסלב בלא ליקוטי הלכות, אי אפשר. ובכן, מה עושים? בשביל להשיג את האוצר היקר שלא יסולא בפז, היו חסידים נאמנים ממשכנים את כלי ביתם, ובלבד לזכות שכרך אחד עם חידושיו הקדושים של רבי נתן, ישכון אצלם לתקופת-מה.

ראה ר' משה כי אין הקומץ משביע את הארי. גמר אומר להדפיס מחדש את כל שמונת חלקי ה'ליקוטי הלכות', ולא זו בלבד, אלא אף החליט שיוציא מתחת ידיו דבר נאה ומתוקן, מהדורה מוגהת היטב, כתב מרובע, ואף יערוך מראי-מקומות לספרו הנשגב של רבי נתן. אמר ועשה. יושב היה שעות ארוכות, עם ערימת ספרים לפניו, בבלי, ירושלמי, מדרשים, זוהר, כתבי האר"י ז"ל. וכל אימת שציין מראה-מקום, היו פניו נוהרות וזורחות משמחה עילאית.

מי שסייעו בידו בממון להדפסה, היו החסיד רבי בירך רובינזון והחסיד רבי משה ירוסלבסקי. ואחרי כל הטרחה וההשקעה העצומה, הצליחו בסייעתא דשמיא להדפיס מספר קונטרסים של ליקוטי הלכות 'אורח-חיים', ובימים ההם היה יקר דבר ה', כל קונטרס התקבל בשמחה עצומה, ויום צאתו ממכבש הדפוס, היה יום חג לאנשי שלומנו.

אמרו על ר' משה, שלא היה משיח שיחת-חולין בבית-המדרש, ושיחת חולין בכלל.

הוא התרחק מהזדקקות לרופאים, וסיפרו עליו כי פעם אחת בלבד ביקר אצל רופא, היה זה כשסר אל קליניקה של רופא-עיניים, לשאול אותו האם ישנה אפשרות להתקין עבורו משקפיים מיוחדות, שלא יוכל להביט דרכם מחוץ לארבע אמותיו…

כך המציא ר' משה את המשקפיים האטומות שהיו נראות כמשקפי-שמש, שרק רווח דק הותיר בהם, לראות את ארבע האמות שלפניו, לבל יכשלו רגליו, ובעיקר עיניו. לכולם היה נדמה שהוא זקוק למשקפיים אלו כדי להתגונן מקרני השמש, ברם, התפלאו מדוע הוא מרכיב אותם גם בימות החורף…

כל ימיו השתוקק ר' משה להשתטח בציון רבינו הקדוש, עד שזכה לכך בהשגחה מופלאה. הוא נסתלק לעולמו תקופה קצרה אחרי נפילת מסך הברזל.

בהיותו מוטל על ערש דווי, נודע לו כי אחד מאנ"ש עומד לנסוע להר-הזיתים, פנה אליו וביקשו: "עשה עמי טובה, בהר-הזיתים מונחת בתי, בחלקה פלונית, בשורה פלונית, על מצבתה כתבו לצד שמה: 'בת הרב ר' משה רוזנטל', אבקשך בכל לשון של בקשה, אנא מחוק את מילת 'הרב'…"

וכעבור זמן קצר, בעשרה בטבת תשנ"א, עלתה נשמתו לגנזי מרומים.

 

real accessibility icon
Page Reader Press Enter to Read Page Content Out Loud Press Enter to Pause or Restart Reading Page Content Out Loud Press Enter to Stop Reading Page Content Out Loud Screen Reader Support