מתפללי בית התפילה "השטיבלאך" בקטמון, כבר התרגלו לתפילתו של היהודי ר' משה קליבנוף, המלווה באנחות מעומק הלב, מלאות געגועים להשי"ת, שבקעו מלבו במשך כל הזמן התפילה וגם לפניה ולאחריה. אך מה מאד תמהו באותו יום, שאכן התפילה החלה בגניחות ואנחות כדרכו, אך לפתע נדם קולו של ר' משה ושוב לא נשמעה ממנו שום אנחה עד סיום התפילה וגם לאחריה, במשך כל היום כולו…

הדבר סקרן מאד את המתפללים, עד שאחד ממקורביו העז להעלות את השאלה בפניו. התשובה הדהימה את כל השומעים, שכן כה ענה ר' משה בצניעות אופיינית: מכיון שהרגשתי בעצמי כי האנחה האחרונה לא הייתה כולה לשם שמים, שתקתי במשך כל היום, בבחינת תשובת המשקל…

*

ר' משה קליבנוף נולד בניו-יורק בשנת תרפ"ז, למשפחה אמריקאית דתית ולמד בצעירותו באוניברסיטאות יוקרתיות כמנהג המקום.

תוך כדי לימודיו הכיר את מרטין בובר, נכדו של ש. בובר, המהדיר הידוע של מדרש תנחומא ועוד לפני קרוב למאה וחמישים שנה. מרטין בובר זה היה משכיל ומלומד גדול, ותירגם לאנגלית סיפורי חסידים ותורות מאבות החסידות, והיה "אוהד" לתורת רביה"ק.

הנער משה שקרא את ספריו ומאמריו הושפע מאד ממשנתו, ובהיות לו נפש צמאה לדעת קרבת ד', הגיע דרך סיפוריו החסידיים לספרי רבינו (שכן בובר תרגם, בין היתר, את סיפו"מ), והתחבר במאד לספר הקדוש 'ליקוטי מוהר"ן' בו עסק רבות, משכך היה מרבה לשאול למורו בובר היאך מיישמים את הדברים  הנוגעים למעשה. אך הלה שהיה עסוק בדרך החקירות אמר לו: אם תרצה ליישם את מה שאתה לומד, אתה צריך לשאול את חסידי ברסלב.

בעקבות זאת שינה את אורחות חייו מן הקצה אל הקצה, ובכחו של רביה"ק והלימוד בספריו הקדושים  החל להתעניין ביהדות ולשמור מצוות עד שזכה להיות בעל תשובה גמור, מקפיד על קלה כבחמורה ובדקדוק הלכה באופן נפלא. מכריו מציינים כי היתה בו יראת שמים אמיתית עמוקה מאד, לא רק במובן של הקפדה בהלכה, אלא גם בתחושת נוכחותו התמידית של הקב"ה, בבחינת "שיויתי ה' לנגדי תמיד' ממש.

בראשית שנות התש"כ, סובבה ההשגחה העליונה שהיה צריך לעזוב את דירתו שבשכונת 'ברונקס' בעקבות מעשה גניבה שארע שם, בתוך כך הציע לו מישהו לקנות כרטיס נסיעה באונייה לארץ ישראל. משה השתכנע וסיפר לסובביו כי הולך לטייל בארץ ישראל.

בשבת שלפני הנסיעה הלך להשתתף ב'טיש' (עריכת השולחן) של האדמו"ר ר' שלמה מבאבוב, וכאשר עבר לפניו הכריז האדמו"ר: "משה נוסע להשתקע בישראל". אך משה מיד תיקן אותו שהוא נוסע רק לתור, לא לדור, אולם כנראה שהאדמו"ר הרגיש כי הוא כבר יישאר שם…

לאחר עלותו לארץ ישראל הגיע אל הרה"ח ר' גדליה קעניג ואף התחיל להשתתף בקביעות בשיעורים שהתקיימו בביתו של ר' גדליה. היות והשתתפו שם עוד אמריקאים שלא ידעו עברית ור' גדליה לא ידע לדבר אנגלית, היה זה ר' משה שתירגם את דבריו בנועם ובקול ערב ומלא רגש. כן היה משתתף בשיעוריו של הרה"ח ר' בנימין זאב חשין בשערי חסד ומאוחר יותר בשיעוריו של יבלחט"א הרה"ח ר' משה קרמר שליט"א.

בשבתות ובימים טובים היה מתפלל בביהכ"נ ברסלב בקטמון. והיה מוכר בין אנ"ש כאיש "בעל נפש עדינה ומתפלל בדביקות רבה ונוהם נהימות של כיסופים לאבינו שבשמים", וכן אמרו עליו שהיתה תפילתו כדוגמת התנא רבי עקיבא 'שהיו מניחים אותו בזוית זו ומוצאים אותו בזוית אחרת', שכן מרוב התלהבות היה הולך אנה ואנה, אנ"ש היו נהנים מאנחותיו שהיו כל כולם געגועים וכיסופים להשי"ת.

הרה"ח ר' גדליה קעניג כותב עליו: ידידנו ר' משה קליבנוף נתן הלוואת חן למוסדותינו, יפה האיש יפה שיחתו ויפה מעשיו, ויה"ר שיעל עלייה לתוך ביתו זו אשתו שיזמין לו ה' בקרוב… (שערי צדיק)

כן היה ידוע ר' משה כאיש שכל כולו טוב ולהיטיב. היה עוסק רבות בענייני שלום בין ישראל לעמים וכו', וגם הדפיס דף 'תפילה לשלום' מליקוטי תפילות עם תרגום באנגלית ובערבית, הפיצה בכל מקום, ואף תלה את התפילה בשער שכם.

למרות גילו המבוגר, היה ברוחו ובנפשו 'צעיר' נצחי. היתה בו גם מעין "תמימות קדושה". לצד היותו איש "תם", הוא היה איש חכם ומשכיל מאד, אך חכמתו היתה מלווה בתחושה של ענווה וביטול-עצמי.

ר' משה ב"ר אברהם קליבנוף נפטר ביום ה' באייר תשס"ז, בהיותו בן שמונים, יהא זכרו ברוך.