רבי משה ברסלבר זכה לגדול בנעוריו בבית מורנו רבי נתן וללמוד תורה מפיו. היה זה לאחר שאביו ר' יוסף בעדער [=הבלן] העניק טובות הנאה למוהרנ"ת ועקב כך פוטר על ידי מתנגדי רבי נתן ממשרתו.

בתור הכרת טובה על מסירותו, קיבל על עצמו מוהרנ"ת ללמד את שני בניו, משה וזאנוול, תורה. הנערים גדלו בצילו של האילן הגדול, והיו לתלמידי חכמים מופלגים וחסידים נלהבים.

דביקותו של רבי משה ברסלבר ברבו הייתה להפליא. אחד החסידים ראהו פעם פוסע כשספר 'ליקוטי הלכות' צמוד אל פניו, ומשתי עיניו זולגים נחלי דמעות. נטל הלה מן הארון כרך דומה ופתח בדף המדובר, אך לא הצליח למצוא את המילים שגרמו לבכי הגדול…

ניגש אפוא ושאל את רבי משה לפשרו של דבר, והתלמיד הנאמן השיב לו כדברים האלה: "אם היית שומע את רבי נתן בעצמו אומר את ה'הלכה' הזו, היית מבין מדוע התרגשתי כל כך" – – –

בחיי רבו זכה להתלוות אליו לעיתים בנסיעותיו, וכעבור שנים רבות היה מספר בערגה ממיסת-לב על כל דיבור מדיבוריו ותנועה מתנועותיו, כשלא פעם זולגות עיניו דמעות.

רגיל היה מפעם לפעם לבקר את ידידו רבי אברהם בער נכד רבינו, והיו השניים מחיים נפשם בזיכרונותיהם מרבי נתן.

פעם אחת, בבואו לבית חברו, לא מצאו בבית. התכונן רבי משה ברסלבר לשוב על עקבותיו, פנה אליו חותנו של רבי אברהם בער, הוא רבי דוב מטשערין, מתלמידי רבינו ואמר לו: "דבר אם כן עימי!"

השיבו רבי משה: "הלא מתלמידי רבינו הינכם; וכי יודע אני לדבר עימכם"!? "האמן לי," נענה רבי דוב, "יודע אתה מרבינו באמצעות רבי נתן, יותר משיודע אני ישירות מרבינו"! – – –

הגאון הקדוש רבי נחמן מטשערין נוהג היה לשלוח חסידים, שנכספה וגם כלתה נפשם לדעת את עומק דעת הצדיק, אל רבי משה ברסלבר, כדי שישמעו מפיו דברי אלוקים חיים.

רבי משה מצידו, השקה את האילנות הצעירים במסירות מהמעיין היוצא מבית ה.' הללו נודעו לימים בהתקשרותם הגדולה לרבינו, בעומק דעתם, ברוחב לבם ובמתיקות תפילתם. בהם החסידים הגדולים רבי ישראל קרדונר ורבי שמשון ברסקי, שקרבו רבים לאורו של רבינו הקדוש.

רבי משה היה 'ליקוטי הלכות' מהלך; לכל מאורע ולכל דבר נתן פירוש פנימי ושורשי ממעיינו של מורו ורבו. כשנגנב ממנו פעם חפץ בעל ערך, החל הוגה בהלכות גניבה בשולחן ערוך עם ה'ליקוטי הלכות' הנלווים אליהן, עד שהוחזרה אליו הגניבה על ידי הגנב עצמו – ויהי לפלא.

לימודו ותפילתו היו בנעימות שלא מעלמא הדין. המקורבים הצעירים אהבו לעמוד ולהתענג על קול לימודו בשעת חצות-לילה. מספר שנים אף זכו החסידים להחיות נפשם מתפילתו המשתפכת בראש השנה, עת שימש כבעל תפילה בקיבוץ הקדוש באומן.

מסופר כי פעם אחת בערב ראש השנה, כשעבר לפני התיבה והחל לומר 'וידבר,' נפל תחתיו מתעלף. מאוחר יותר, כשנשאל לסיבת הדבר, נדהמו השומעים לשמוע מפיו את התשובה: "כשאמרתי 'וידבר ה' אל משה לאמר' חשבתי: 'איך זכה ילוד אשה שה' יתברך ידבר עמו פנים אל פנים? אין זאת אלא שמשה רבינו זיכך עצמו כל כך, עד שזכה שה' ידבר עמו!"

המה ראו כן תמהו, בשומעם על מה ולמה אבדה הכרתו ממנו.

ביום א' בשבט עלתה נשמתו לגנזי מרומים. החסיד הנלהב רבי אהרון מקיבליטש – שנהג לנסוע אליו רבות ואף זכה לשהות לידו בפטירתו – סיפר כי במשך כל הלילה למד רבי משה את ה'תורה' ריג מ'ליקוטי מוהר"ן' ח"א העוסקת בשם קדוש שמגן מהמוות, עד שיצאה נשמתו בטהרה.