ראשי > ימי זכרון > תמוז > רבי מרדכי קנלסקי

רבי מרדכי קנלסקי

רבי מרדכי קנלסקי

כ׳ בתמוז תרצ״א

מקום קבורתו:

רבי מרדכי (מאטיע) קנלסקי

רבי מרדכי (מאָטיע) קנלסקי, נולד לאביו רבי נתן, ממשפחה ליטאית מובהקת, והתקרב לחסידות ברסלב. בהגיעו לפרקו, נשא לאשה את בתו של החסיד רבי בן-ציון קמינסקי מקרימנצ'וק, בנו של רבי אברהם-דוב קמינסקי – בן אחר בן לרבי שמעון מקרימנטשוק תלמידו ומשמש ושל רבינו.

רבי מאטיע היה איש של צדקה וחסד בכל נשמתו, נהג לפזר ממונו לצדקה ותמך בחסידים עובדי ה' תמיכות הגונות. כך מדי שנה בתחילת החורף היה קונה לחסיד רבי געצע עצים להסקה ושק קמח, כדי שיוכל להמשיך בעבודת בוראו ללא דאגה מחסרון מצרכים בסיסיים.

החסיד רבי הירש-לייב ליפל סיפר: "באומן חיינו בעניות עצומה שאין לתאר; כשהגיע החורף, לא ידעתי איך אשיג בנוסף לכל ההצטרכויות גם עצים להסקה לחמם את הבית שלא יקפא. והנה, ניגש אלי רבי מאטיע קנלסקי ונותן לי סכום כסף נכבד, כשהוא אומר לי: 'הא לך מעות עבור עצים להסקה לכל החורף'. הוא עשה זאת בצניעות ופשטות כזאת! בכך הציל אותנו מקיפאון, פשוטו כמשמעו".

רבי מאטיע השתוקק לעלות לארץ ישראל. באחת השנים, ביום הפורים, יצא מביתו ולא חזר. חיפשו אחריו והתחקו על עקבותיו, עד שנודע כי הוא נסע לארץ ישראל…

בערב פסח, חזר רבי מאטיע לביתו. הוא סיפר, שכשראה אותו רבי אברהם בן רבי נחמן מטולטשין, כשהוא מגיע ללא מטען כבד, אלא עם מזוודה קלה, הרים רבי אברהם באצבעו את מזוודתו הקלילה, והפטיר בהתפעלות: "ראו איך יהודי נוסע לארץ ישראל, עם משא קל בלבד. כך צריכים לפרוח ולעלות לארץ חמדת אבות!"

בעל לב ורגש היה. כשביקר פעם רבי נאשקע טולטשינער יחד עם רבי לוי-יצחק בנדר בעיר קרימנטשוק, הוזמנו שניהם לסעודת שבת לביתו של רבי מאטיע. בסעודה, שר רבי מאטיע את זמירות השבת בהתעוררות ובדביקות עצומה כשדמעות בעיניו. התפעם רבי נאשקע והתרגש מהזמירות שלו ואמר לרבי לוי-יצחק היושב לידו: "הבט וראה איך יושב יהודי בשולחן השבת…"

בתקופת הקומוניזם, מסר נפשו להרבות יהדות וטהרה בישראל. בקרב צאצאיו, מסופר סיפור נפלא על מסירות-נפשו:

לפרנסתו, עסק רבי מאטיע במסחר שהיה מקובל בימים ההם באוקראינה – בשערות סוסים, שמהן היו מייצרים דברים שונים. הוא היה נודד בין הכפרים, קונה מבעלי אורוות-סוסים את הסחורה, ומוכר אותה ללקוחות. שמו יצא לפניו כישר ואמין והכל סמכו עליו בעיניים עצומות.

פעם אחת, הצליח רבי מאטיע להרוויח סכום גדול באחד הכפרים, והתכונן לשוב לביתו. אלא שאז נודע לו בדרך כלשהי, שבכפר זה עומד להיבנות מקוה-טהרה וחסרים כמה אלפי רובלים להשלמת בנייתו. הדבר נגע ללבו, והוא החליט לתרום בו במקום את כל הסכום שהרוויח, עד הפרוטה האחרונה, לבניית המקוה.

אחרי שעשה זאת, עמדה בפניו השאלה: כיצד ישוב הביתה? איך יראה את פניו ללא פרוטה אחת? לא היתה לו גם אפשרות לסחור שוב, מאחר ורוקן את כיסו עד גמירא למען המצוה הנעלית.

ידידיו הסוחרים, שהבינו את מצבו, הציעו לו סחורה ללא תשלום, בידיעה שישלם תמורתה בפעם הבאה שיגיע לכפר. הם סמכו על יושרו. רבי מאטיע קיבל את הצעתם, העמיס את הסחורה ויצא לכיוון אזור המסחר. אולם, העיכוב הלא מתוכנן בכפר גרם לו להחמיץ את הרכבת.

בעודו ממתין לרכבת הבאה, נודע לו כי הרכבת הקודמת שבה רצה לנסוע, ירדה מהפסים וכל הסחורה שהוטענה עליה בדרך ליריד, ירדה לטמיון. כך ארע, והסחורה שהביא עמו לאחר מכן זכתה לביקוש גדול, הוא העלה את מחירה, וכל הסכום שתרם לבניית המקוה הוחזר לו מן השמיים, ואף מעבר לכך – – –

רבי מאטיע נסתלק לעולמו ממחלת השחפת, ביום כ' בתמוז שנת תרצ"א, והוא בגיל ארבעים ושמונה. הותיר אחריו צאצאים הדבקים בתורה בדרך רבינו הקדוש; הלא הם בניו – 'רבי נחמן רוסישער' ורבי בן-ציון קנייבסקי, ובת שנישאה לחסיד רבי נפתלי דובינסקי.

real accessibility icon
Page Reader Press Enter to Read Page Content Out Loud Press Enter to Pause or Restart Reading Page Content Out Loud Press Enter to Stop Reading Page Content Out Loud Screen Reader Support