תולדות חייו של רבי מרדכי פאלסקי

חבורתו הקדושה של החסיד הגדול רבי שמשון ברסקי בעיר אומן, מורכבת הייתה מחסידים נלהבים, ביניהם אף בעלי-מלאכה, שעבודתם הנלהבת את בוראם הפליאה את כל רואיה.

מידי יום יושבים היו בצוותא ולומדים בספרי רבינו ושאר לימודים. ביאוריו של רבי שמשון שנאמרו בחן של אמת ובנעימות שובת-לב, הציתו שלהבת אמונה בלבם.

חסידים אלו התייחדו בתפילתם המתונה והנעימה, וכן במידת ביטחונם בה' וישוב דעתם התמידי.

החסיד המופלג רבי שמואל הורביץ, שביקר באומן בשנת תרפ"ט, כתב ביומנו על חבורת-קודש זו: "כל אחד הולך כל יום על ציון רבינו ובוכה את כל ליבו, ומתפלל בכוונה וכוחות בכל לב, ומרגיש חיות בעבודת ה;' והם באהבה זה לזה ובשמחה ובאמונת השגחה-פרטית וישוב הדעת. רבי שמשון מדבר מאמונה בהשגחה פרטית, שזה מגמתו תמיד להכניס באנשים שלא לפחד משום איש ושלא לבקש משום איש, רק מה' יתברך."

מאותם חסידים טהורי לב, היה ר' מרדכי פאלסקי, או כפי שכונה: ר' מוטל. יום יום היה לומד בחברותא עם רבי שמשון בספרי רבינו, ממנה שאב חיות רבה. כשביקש החסיד ר' יצחק מאיר קורמן מרבי שמשון ברסקי כי יבוא ללובלין להשפיע לרבים מתורת רבינו, כתב לו ר' שמשון: "החברים ר' אבא ור' מרדכי ור' עקיבא כלל לא מרוצים שאסע, ובפרט החבר ר' מרדכי פאלסקי – משאינו יכול לחיות במנוחה אפילו יום אחד אם אינו מתוועד עמי לעסוק ביחד בלימוד ספרי רבינו ז"ל".

במכתב אחר הוא מספר: "ביום א' שבוע זה למדנו ביחד חומש עם פירוש רש"י בצוותא חדא עם ר' מרדכי פאלסקי והרגיש שאלה נכונה בעניין הוספת ה-ו' ליתרו, כמבואר שם ברש"י… ומהו הטעם שהוסיפו לו ו' ולא אות אחרת? עד שבא על דעתו, כי מסתמא סבל יתרו שפיכות דמים ובזיונות עבור התקרבותו אל הקדושה, כידוע מדברי חז"ל כי מעת שפרש מהעבודה זרה החרימו אותו, ובודאי היה לו מזה שפיכות דמים ובזיונות הרבה, ובפרט אחר-כך כשרצה לגייר עצמו ממש ולהתקרב לקדושת ישראל באמת, הפקיר את כל כבודו וגדולתו שהיה לו מקודם והלך לו אל המדבר, מקום ציה ושממה, להתקרב שם אל ה' יתברך באמת על ידי משה, בחינת הצדיק האמת, ובודאי סבל מזה שפיכות דמים ובזיונות עוד יותר ויותר, ועל-ידי-זה נעשה ה-ו' בתוך ה-א' המבואר בתורה 'קרא את יהושע', עיין שם.  (ליקוטי מוהר"ן ו) ולכן כשנתגייר וזכה שיוסיפו לו אות על שמו, הוסיפו לו ו.' והוא ביאור נכון ואמיתי".

בעל רגש רב היה ר' מרדכי פולסקי, ותפילתו הייתה בהשתפכות הלב והנפש, כן נודע במידת שמחתו שהדביקה את כל מי שבא במגע עמו. במצוות הכנסת-אורחים הידר ביותר, וגם בשנות הרעב הכבד שפקד את אוקראינה, אירח בביתו אנשים רעבים והאכילם במסירות. כה שש ושמח במצווה זו, עד שברוב שמחתו עם אורחיו היה עורך עמם בין מנה למנה ריקוד נלהב.

עם פרוץ המהפכה הקומוניסטית, כשראה ר' מרדכי פאלסקי כי יהודים רבים נאסרים ונשלחים לארץ גזירה ב'עוון' שמירת יהדות, עבר עם משפחתו להתגורר בקווקאז הרחוקה, שם התאפשרו חיי יהדות באין מפריע. על דבר אחד לא ויתר בכל מחיר – על הנסיעה לאומן לראש השנה; מידי שנה בשנה היה עושה את הדרך הארוכה יחד עם בנו ר' ראובן, כדי להימנות על ה'קיבוץ' הקדוש באומן.

(באדיבות ד. ברסלבר, עלון אוצרות)