ראשי > ימי זכרון > תמוז > רבי מרדכי מבבריניץ

רבי מרדכי מבבריניץ

רבי מרדכי מבבריניץ

כ״ד בתמוז תרצ״ו

מקום קבורתו:

נולד לאביו רבי טוביה, מבני החבורה המופלאה שבעיר טירוביצה, שהיו אמונים על עבודת ה' נלהבת ועשיית חסד במסירות נפש.

בדרך זו צעד אף רבי מרדכי. למרות היותו בעל בית חרושת גדול לסבון, ואיש עשיר, לא הסתנוור מברק הממון. תפילתו הייתה בכוונה עצומה ונמשכה שעות ארוכות, כשפניו מכוסות בטליתו.

פעם סיפר על מלחמותיו עם ה'פניות' בעת התפילה: "לאחר שעזבו אחרוני המתפללים את בית הכנסת ונשארתי לבדי, התחלתי להתפלל בהתלהבות ובקולי קולות – ואז החלו הרהורי גאווה נכנסים לליבי: 'ודאי עומד מאחוריך ציבור גדול של אנשים ומקשיב בהתפעלות לתפילתך הנלהבת…' שוב ושוב הטרידני יצרי במחשבות אלה. הפשלתי את הטלית מעל ראשי, פניתי לאחוריו אמרתי לעצמי: 'רואה אתה? אינך מעניין איש'… וכך המשכתי להתפלל בלי הפרעה."

מדי יום, לעת ערב, מתאספים היו החסידים בבבריניץ, בביתו של רבי מרדכי, ללמוד בצוותא בספרי רבינו הקדוש.

נתינתו לצדקה, הייתה בדרך של כבוד: נוהג היה בבואו לאומן, להתארח בביתו הדל של רבי לייבל צרטנר, עובד ה' נלהב ועני מופלג, ולהעניק לו סכום נכבד בתמורה על האירוח. במנהג זה החזיק תקופה ארוכה, כשהוא שמח על זכותו לתמוך בעובדה' שכזה, מבלי לגרום לו אי נעימות.

בכל פעם, כשהגיע לאומן, עשה את הדרך מתחנת הרכבת עד ל'קלויז,' ברגל; "אם אסע בעגלה," הטעים, "איך אוכל לחוש לאחר מכן בצערו של עני?"

פעם סיפרו לו כי בקייב הבירה, נמצאים מספר בחורים הזקוקים לחיזוק רוחני: "אולי תיסע לשם ותעורר בליבם את הנקודה הקדושה?" לא התמהמה רבי מרדכי, נסע לבדו לקייב, הגיע ביום שישי למקום בו שהו הבחורים והציע להם: "אולי תרצו שאהיה עמכם בשבת?"

הם לא סרבו, ורבי מרדכי שהה במחיצתם כל השבת, אלא ששבת כזו מעולם לא עברה עליו: אפילו זוג חלות לא היו שם, כל מאכלו היה לחם פשוט וגס, ללא תוספת כלשהיא…

אך עם זאת בלבד, יכול היה להסתדר. אלא שבתוך החבורה היה נער אחד, שהתרחק מאד מהיהדות, ובכל פעם שהחל רבי מרדכי לדבר, שָרק הלה שריקות קוליות כדי להפריע לובדבריו.

עגמת נפש מרובה חש רבי מרדכי באותה שבת, ולא חדל להרהר: "אילו היו בני משפחתי יודעים איזו שבת תהיה לי בקייב– לא היו מאפשרים לי לנסוע".

חלפו ימים רבים מאותה נסיעה, ובערב ראש השנה באומן נדהם רבי מרדכי לפגוש שני בחורים מאות החבורה, שהכרת פניהם מעידה על שינוי עצום לטובה שחל בהם. בזיכרונו צפה אותה שבת עגומה, והוא הרהר לעצמו: "הכול היה כדאי!"

בעקבות עליית הקומוניסטים לשלטון, ורדיפת בעלי הנכסים והחרמת רכושם, סומן גם רבי מרדכי, והוא נמלט מבבריניץ עירו, והסתתר במקומות שונים וביניהם אומן.

בליל כ"ד תמוז תרצ"ו, שהה בעיר קריבוירוג. ביום זה חל היארצייט של אביו רבי טוביה. לאחר תפילת ערבית הלך לסעוד, כדי שיוכל להתענות למחרת, כנהוג ביום השנה לפטירת אב.

התלווה אליו הנער יעקב, בנו של רבי יצחק מבבריניץ מנכדי רבי נתן. השניים שוחחו יחדיו בעבודת ה', כשרבי מרדכי מניח ידו על כתפו בחביבות.

לפתע התקדרו השמיים בעבים ומטר עז ניתך ארצה – ואז ארע האסון: מעוצמת הגשם התנתק אחד מחוטי החשמל המתוחים מעל לרחוב, ונפל על השניים– – – מאוחר יותר נמצאו כשהם ללא רוח חיים, אחוזים יחדיו– – – הנאהבים והנעימים בחייהם ובמותם לא נפרדו.

בן שבעים וארבעה היה רבי מרדכי בפטירתו.

 

(באדיבות: ד. ברסלבר, עלון 'אוצרות')

real accessibility icon
Page Reader Press Enter to Read Page Content Out Loud Press Enter to Pause or Restart Reading Page Content Out Loud Press Enter to Stop Reading Page Content Out Loud Screen Reader Support