החסיד ר' מרדכי אלעזר רובינשטיין

נולד בירושלים לאביו רבי יהושע יונתן רובינשטיין, מתלמידיו המובהקים של הרה"צ רבי אהרן ראטה. בהיותו נער צעיר היה ר' מרדכי אלעזר משמש לפרקים את רבי אהרן ומתלווה אליו בנסיעותיו לערים וישובים נידחים, שם היה מעורר את העם לתשובה, וכך, באחד הימים מגיע מרדכי אלעזר בלוויית רבי אהרן ראטה אל הגליל, הם עלו למירון, ובמערת ציון רשב"י פגש את חסידי ברסלב ששהו שם, הלא המה רבי שמואל שפירא, רבי אברהם יעקב גולדרייך, רבי יונה לבל ועוד.

היראה שעל פניהם ועבודתם את בוראם, עבודה שבלב, כבשו את לבו, וכשחזר לביתו השתוקק לפגוש שוב בחסידים אלו  ולהתחבר עמם בעבודתם הקדושה. לאחר בירורים נודע לו שמקום שִבתם הוא בציונו של שמעון הצדיק שבפאתי שכונת שיח-ג'ראח.

ארז הנער את חפציו, הניח צידה בתרמילו ויצא לעבר המקום. מאז שם לילות כימים במערת הציון, כשהוא קם בחצות, עוסק בתורה תפילה והתבודדות יחד עם חסידי ברסלב כאחד מן המניין, ושואב חיות מרובה מן השהיה במחיצתם.

באותם ימים היו חסידי ברסלב רדופים ובזויים, וכששמעו בני משפחתו של מרדכי אלעזר, כי חָבַר אל הברסלבר, נחרדו עד עמקי נפשם. הם באו לציון שמעון הצדיק, שם מצאו את הנער והוכיחוהו: "כיצד נוכל  לחתן אותך, כשאתה מתחבר אל רבי שמואל שפירא וחבריו?!"

אך לא לאורך זמן הצרה משפחתו את צעדיו; באחד הימים הגיע לירושלים החסיד רבי ישראל בער אודסר. כששמע על סבלו של הנער הלך אל אביו ושוחח עמו ארוכות, כשהוא מצליח להרגיע את רוחו. ואמנם למן אותו יום הניח רבי יהושע יונתן לבנו, ושוב לא מנע ממנו ללכת בדרכו בעבודת ה'. בסופו של דבר, כשראה את התועלת העצומה שצמחה לבנו מהתקרבותו לחסידות ברסלב, העריכו עד מאד, ובצוואתו שנדפסה בספרו 'זכרון יעקב יוסף' כתב עליו: "ואני מכיר את לב בני החסיד מר מרדכי אלעזר נ"י, שעובד את השי"ת בכל לבו במסירות נפש, ומואס בחיי התענוגים של עולם הזה".

בלילה שבו היה בן עשרים שנה, נערכה חתונתו, בהשתתפות מעט חסידי ברסלב שהתקבצו ובאו מירושלים ומשאר מקומות מושבותיהם, כדי לשמוח בשמחת נישואי המקורב הצעיר. השמחה והריקודים הרקיעו שחקים.

איש צדקה וחסד היה; מאסף היה ממון ותומך בפרנסת ביתם של חבריו. אף הכניס אורחים במסירות נפש, גם כאלו שחברתם לא היתה נעימה בלשון המעטה. בירושלים, וגם בחדרו אשר במירון, היה מכין ארוחות להשביע נפשות רעבים. כמו כן, במרתף בית הכנסת ברסלב במאה שערים האכיל והשקה קשי יום. היו לו שם שקים מלאים בגדים חדשים שהיה קונה ומחלקם לנזקקים ועניים.

עד ימיו האחרונים עסק בעבודת ה' במסירות נפש. ישב מדי פעם עם מקורבים צעירים ודיבר עמם דיבורים על ה'תכלית', תוך כדי סיפורים על אנ"ש וניגוני התעוררות ודבקות ששמע מפיהם. דבריו עוררו כיסופים לקימת חצות והתבודדות וקיום שאר עצותיו של רבינו הקדוש.

בכ"ג בשבט שנת תשנ"ד נסתלק לעולמו ונטמן בהר הזיתים.