ר' מנדלי ליטוואק

בחצר קדשו של בעל ה"צמח צדק" זי"ע נהי ומספד. הרבי הקדוש נסתלק, גדול הוא החלל שנפער. שניים מגדולי התלמידים חשים צורך עז למלאו, והם יוצאים לחפש רבי, שיאיר להם את הדרך אשר ילכו בה. האחד הוא ר' מנדל ליטוואק,  וחברו הוא ר' ברוך אפרים.

לאחר תקופת חיפושים ממושכת, ניגש באקראי אדם אל ר' מנדל ובידו ספר: "ראה מה כתוב!" קרא אליו בהלצה. היה זה סימן מ"ח בספר "ליקוטי מוהר"ן" חלק שני, קטע שבו מובא משל להתחזקות מעץ הנקרא "מאה שנה" שבמשך חייו עוברים עליו תלאות רבות.

ר' מנדלי ליטוואק, שניחן בנפש צמאה לקרבת ה', העמיק עיונו בנאמר, והשתומם, הדברים נכתבו כאילו במיוחד עבורו! הוא אימץ את הספר לעצמו, ובמשך הזמן גמלה בליבו ההחלטה: אל הרבי הקדוש הזה ברצוני להתקרב!

על עמוד השער התנוסס שם העיר 'ברסלב', ר' מנדלי ליטוואק וחברו, יוצאים מעיירת מגוריהם 'הומל' שבליטא למסע אל מחוז חפצם, אולם תחת שיגיעו ל'ברסלב' האוקראינית, הגיעו ל'ברסלאו' הגרמנית. לאחר שהתבררה להם טעותם החלו עושים דרכם רגלית, מפאת עניותם, עד שעמדו רגליהם בעיר ברסלב, שם כיוונו את השניים לאומן, אל הקלויז של חסידי ברסלב.

לאומן הם הגיעו עם דמדומי ערב, ימי הספירה היו אלו, ולאחר תפילת מעריב נלהבת, החלו חסידי ברסלב סופרים ספירת העומר בכוונה עצומה, כאשר כל מילה נאמרת על ידם בתחינה עמוקה. ר' מנדל ור' ברוך אפרים מתפעמים עד עמקי נפשם ממראה עיניהם, "אם הם מסוגלים לעשות 'ענין' כזה מספירת העומר", אומרים הם איש לרעהו, "בוודאי יש כאן משהו".

לא חלפו ימים רבים ואשו של רבינו הקדוש רבי נחמן מברסלב ליהטה בלבם של השניים, וברבות הזמן אף קירבו אחרים לאורו של רבינו הקדוש.

תיכף בבואו לאומן, נקשרה נפשו של ר' מנדלי ליטוואק בחסיד הגדול ר' נחמן מטולטשין, תלמידו הנאמן של מורנו רבי נתן. לאחר שהייה ממושכת באומן, שב לליטא, כשהאש הקדושה שספג באומן אצורה בקרבו, נפשות רבות עשה מקרב בני עירו לדרך רבינו הקדוש. מדי שנה היו הללו באים לאומן לימי ראש השנה, ובעת סעודות החג הסבו סביב שולחן אחד, שזכה לכינוי "דער ליטווישער טיש" (=השולחן הליטאי). מאוחר יותר קבע את משכנו באומן.

אמרו עליו על ר' מנדלי ליטוואק, שחצי היום הוא אצלו "יום כיפור" והחצי השני – "שמחת תורה"; לאחר קימת חצות לילה, לימוד תורה ושפיכת לב כמים עד לשעות יום, היה אומר לעצמו: "מנדל'ה! הרבי הרי ציוה להיות בשמחה!" ולאחר מכן המשיך בעבודתו הקדושה, הפעם מתוך שמחה, כאשר שירתו מתנגנת בפיו ומרוממת את כל סביבתו.

מספרים, שכאשר ביקר פעם ר' מנדל בעיר טפליק, היו ריקודיו הנפלאים ושמחתו לשיחת היום.

תקופה מסוימת היתה פרנסתו מאפיית עוגות. שאר האופים התפלאו לראות כיצד בכל פעם מחדש, כאשר שוטח ר' מנדל את מעשה ידיו למכירה – נחטפות הללו חיש מהר. כשביקשו שיגלה להם את סודו, ענה להם: "מה הפלא? עוגיות אלו נילושות עם דמעות (- בעת אמירת תיקון חצות) ונאפות עם שמחה (-בשמחה שלאחר מכן)"…

ר' מנדלי ליטוואק הסתלק בשם טוב ונטמן באומן.