רבי מיכל מיאסי היה מקורב למוהרנ"ת בתקופת ההתנגדות העזה כנגדו. בקונטרס 'ימי התלאות' כותב רבי אברהם בן רבי נחמן עובדה נוראה ששמע מפיו:

"באותו הזמן של המחלוקת הגדולה, היה בברסלב מתנגד אחד שהרבה מאד לקלל ולחרף את מוהרנ"ת. וישאל אותו אחד מאנשי מוהרנ"ת: 'איך לא תירא לחרף ולגדף איש דבוק בתורה ותפילה כמוהו, ומה רווח יהא לך בחרופך' ועוד דברים כאלה. אבל המתנגד הזה היקשה ערפו והחזיק בחרופיו.

"אחר קצת ימים נחלה המתנגד הנ"ל וימת. ואחר כך, תיכף נחלה ומת אחד מילדיו הקטנים. ואחר כך נחלה וימת גם הילד השני. ואחר כך מת הילד השלישי. ואחר כך נחלה הילד הרביעי, והוא האחרון, כי לא היו לו ילדים יותר מאלו הארבעה.

"וזוגתו האלמנה נכספה מאוד בכל ליבה לרוץ לבית מוהרנ"ת לפייסו, כי ראתה ממש בעיניה שלא היתה המכה הזאת – רק בגלל החרופים של בעלה. אבל לא ידעה אם יועיל לה הפיוס, כפי הרדיפות שרדף וחרף אותו בעלה עד לחייו.

"ואף על פי כן, מרוב מכאובי ליבה על מיתת בניה ועל חולשת הילד הזה האחרון, לקחה על ידה את הילד והביאה אותו לבית מוהרנ"ת, כמו שהיה בחולשתו, ואמרה למוהרנ"ת בזה הלשון: 'אני בעצמי איני חייבת בחרפות של בעלי, והוא כבר נפטר, וגם שלושה בנים, ולא נשאר לי רק הילד הזה, עין אחת שבראשי, ועתה נחלש גם הוא' – – –

"ומיד התחיל מוהרנ"ת להבטיחה שיתרפא. והשיבה לו: 'בדבר מסוכן כזה אין עוד רצוני בהבטחות, רק ישכב הילד הזה בביתכם, ואם ימות גם הוא כאחיו – ימות בביתכם. ותיכף ברחה מבית מוהרנ"ת ולא רצתה לילך עוד להילד, עד שבאו ואמרו לה שהילד התחיל לשוב לבריאותו, ואז באה לבית מוהרנ"ת שתיקח את הילד. וכן היה, שנתרפא בשלמות".

לימים עבר רבי מיכל להתגורר בעיר יַאסי שברומניה, שם קירב רבים לאורו של רבינו. כותב על כך החסיד רבי שמואל הורביץ בספרו 'ימי שמואל': "סיפר לי ידידנו מאנ"ש הר' שלמה קָאוולֶער, שהוא היה מהמקורבים מאנ"ש מיאס… שהיה אז קיבוץ גדול מאנ"ש ביאס ובשאר עיירות ברומניה, והרבה פעמים היו מתקבצין פתאום ביחד על איזה ימים אצל אחד מהם, והיו סוגרין השערים והדלתות, והיו לומדין ביחד תורה מ'ליקוטי מוהר"ן' ועושין התבודדות מהתורה שלמדו… ורבי מיכל מיאסי, שהיה שם-דבר בין אנשי שלומנו, היה אצלם הראש שלהם.

"וככה היו נוסעים כולם יחד לאומן, שהיו שוכרין וואגאן (קרון) עבורם. ונסעו ביחד כמה פעמים בשנה, ובפרט על ראש השנה. והיה לר' שלמה איזה קרוב, ונתחתן אצל ר' מיכלי, והיה נוסע איתם על ר"ה. ור' שלמה שאל אותו: 'מה ראית באומן?' והוא היה מספר לו שמה שבאין בעצמו ( – עצם זה שבאים), וה'שלום עליכם' שנותנין זה לזה – יכולים להתקרב לרבינו ז"ל. כי באים מאות מאות אנשים מכמה מדינות, ויש שאינן מכירין זה את זה כלל, והם נותנים זה לזה 'שלום עליכם' בשתי ידיים ובקול רם ואהבה וחיבה יתירה שאין כמוהו, ואחד שואל לחברו: 'אחי, היאך עבר עליך השנה? ואיך עשית בעבודת ה'?… והיה הולך לכל חבורות אנשים שמדברים שם או להזוגות שנותנים זה לזה שלום – ולא שמע שום פעם שיהיו מדברין מגשמיות, רק מהתכלית ותשובה ועבודת השם" – – –