ראשי > ימי זכרון > לא ידוע > רבי מאיר לייב בְּלֶכֶר

רבי מאיר לייב בְּלֶכֶר

רבי מאיר לייב בְּלֶכֶר

ב

מקום קבורתו:

רבי מאיר לייב בְּלֶעכֶער – תלמיד מוהרנ"ת

התייתם בילדותו, וגדל בבית רבי נפתלי תלמיד רבינו הקדוש. כן זכה להסתופף במחיצתו של רבי שמואל אייזיק תלמיד רבינו. אולם יותר מכל, דבק במורנו רבי נתן והיה מגדולי תלמידיו.

עבד כפַחָח לפרנסתו, ומכאן כינוי משפחתו 'בלעכער'. אך כל זאת – למראית עין בלבד; תלמיד חכם עצום ועובד ה' היה, וכמו כן בעל ביטחון מופלג; מעולם לא דאג על הוצאות יום המחר, נוהג היה לעבוד בכל יום בשביל פרנסת אותו היום – ולאחר מכן סגר את הפחחיה, והלך לעסוק בעבודת בוראו.

זיכרון ה'תכלית' לא מש מלבו. פעם ביום פורים, כשהתוועדו יחד אנשי שלומנו בעיר ברסלב וקיימו את מצוות "מחייב איניש לבסומי", פנה רב העיר רבי צבי אריה, מתלמידי רבינו, אל רבי מאיר לייב מתוך שכרות: "חברי, אמור נא את ה'ספירה' שלך!" מיד התעורר רבי מאיר לייב שאף הוא היה שרוי בגילופין, ומנה אחת לאחת את מספר שנותיו, ימיו ואפילו שעותיו, כשהוא מוסיף שהנהגה זו של 'ספירה פרטית' למד מרבי שמואל אייזיק.

רבי מאיר לייב היה רבו בנגלה של רבי אברהם בן רבי נחמן מטולטשין שהיה נוהג לכנותו 'מורי ורבי'. על ה'הרגש' הגדול במקום מנוחת רבינו, סיפר רבי אברהם, שכאשר היה רבי מאיר לייב בא לאומן, היה שוהה שלשה ימים, כשהוא מכין עצמו היטב היטב – ורק לאחר מכן הלך להשתטח על ציון רבינו ולשוח שם את כל אשר עם לבבו.

מתבודד גדול ו'בעל מנגן' היה; חיבר ניגונים נפלאים מתוך התבודדותו ודבקותו בבוראו. מתוכם הלחין ניגונים על השירים: 'מעוז צור', 'שושנת יעקב', 'מה ידידות', 'יום ליבשה', והידוע שבהם – על הפסוק 'עוז והדר'.

סיפור נפלא קשור בניגון זה האחרון: היה זה כשעמד להשיא את בתו, ומרוב עניות לא היה בידו כדי הוצאות החתונה, ואפילו בשביל בגד לבתו הכלה. בערב החתונה, כששב מהתבודדותו, אמר לבתו: "כסף אין לי כדי לקנות לך מלבושי כלה, אך אתן לך במתנה ניגון ששלח לי ה': 'עוז והדר לבושה ותשחק ליום אחרון' " – – –

מראש השנה תר"ו, הראשון לאחר הסתלקות מוהרנ"ת, ועד סוף ימיו שימש רבי מאיר יהודה לייב כ'בעל תוקע' בקיבוץ הקדוש באומן, כשהוא משתמש בשופר שהיה ברשותו של רבינו, אותו ירש רבי נתן (כשעלה רבי יצחק בן מוהרנ"ת לארץ הקודש, נטל עמו שופר זה).

כל ימיו היה רבי מאיר לייב חוזר בערגה ובגעגועים על קטעי שיחות חוצבים להבות ששמע מפי רבי נתן.

אף זכה שבשבוע האחרון לחייו הקדושים של מוהרנ"ת, נכנס כמה פעמים לבקרו ולהתחמם לאורו. באחד הלילות, לאחר חצות, כשהגיע אליו, פנה אליו רבי נתן ואמר לו: "אפילו אם יהיה אדם בעל העברה הגדול ביותר – העיקר שיאחז ברבינו, ואז בודאי יהיה לו תיקון!" – – –

בערב שבת קודש פרשת ויגש, עשרה בטבת תר"ה, עלה לשמי מרומים איש האלוקים, התלמיד הנאמן רבי נתן. כיוון ששמעוהו תלמידיו אומר פעם, כי רצונו לשכב מעט אחרי פטירתו כדי ליישב דעתו עוד מעט בזה העולם – השאירוהו עד לאחר שבת בעליית גג ביתו, במקום שבו נהג בחייו הקדושים לערוך את עבודותיו הקדושות ולכתוב את כתביו הנוראים.

כשעברו בשוק קבוצה מתלמידיו, נשאו עיניהם אל עליית הגג הסמוכה, שם שכב גופו הטהור, הוציא כל אחד מהם ממעמקי לבו מילים ספורות על נוראות גדולת מוהרנ"ת, נענה רבי מאיר לייב ואמר: "מה אומר לכם? זה היה יהודי אמיתי; כך צריך להיראות יהודי" – – –

real accessibility icon
Page Reader Press Enter to Read Page Content Out Loud Press Enter to Pause or Restart Reading Page Content Out Loud Press Enter to Stop Reading Page Content Out Loud Screen Reader Support