רבי לייב מכפר וואטשעק

רבי לייב מכפר וואטשעק

ב

מקום קבורתו:

רבי לייב מכפר וואטשעק – תלמיד רבינו

בערב חג השבועות שנת תקס"ז נסתלקה לעולמה הרבנית, מחברתו הקדושה של  רבינו הקדוש, מרת סאסיע.

עוד באותה שנה נשא רבינו בזיווג שני אשה אחרת מן העיר ברוד, כשהוא מטעים: "התורה אומרת 'לא טוב היות האדם לבדו' ואינני רוצה להקרא 'לא טוב' ".

החתונה התקיימה בכפר וואטשעק בביתו של רבי לייב, מחסידיו הנאמנים של רבינו, שהיה אז בעל אמצעים כלכליים מרווחים.

שמחה עצומה שמח רבי לייב מכפר וואטשעק בזכות הגדולה הזו, בכך ראה עין בעין את רוח קדשו של רבינו, שכן זמן רב קודם לכן ביקר רבינו בביתו לרגל שמחת ברית המילה של בנו, והתבטא: "טוב היה להעמיד כאן חופה" – – –

מלכתחילה נקבעו נישואי רבינו להתקיים בעיר טשיקוב, אלא שבאותה עת ירדו גשמים עזים והדרכים השתבשו, ובסופו של דבר התקיימה החתונה בכפר וואטשעק, בביתו של רבי לייב, כדברי רבינו מאז.

בשבת שלאחר החתונה, כטוב לבו בשמחה, נטל רבי לייב שני כדים מלאים 'מעד' (– משקה משובח מהול בדבש) והניחם על השולחן. תוך כדי כך פנה אל רבינו וביקש: "רבי, ברכני נא כי גם בשנה הבאה אזכה לשפע כלכלי כמו בשנה זו, ואוכל לכבדכם שוב במשקה יקר זה".

אך רבינו נענה בשתי מילים: "אלוקים יודע!"

נבהל רבי לייב מכפר וואטשעק מן התשובה; הוא ידע שאם רבינו משיב כך, כפי הנראה חוזה הוא שאין הדברים פשוטים כל כך… ביקש אפוא מרבי לייבלה אפטר, ששימש כמלמד לבניו, שיגש אל הרבי וישאל אותו לפשר אמירתו.

"אמור לו שיבוא אלי בעצמו", היתה תשובתו של רבינו לרבי לייבלה אפטר.

כשעמד רבי לייב מוואטשעק לפני רבינו, אמר לו: "שוב אלי בעוד שבועיים"…

בהגיע הזמן התייצב רבי לייב לפני רבינו, ויאמר לו הרבי כדברים האלה: "ידוע תדע כי גזר דין מיתה ריחף מעל ראשך, אך אני החלפתי זאת בעניות גדולה עד שתאלץ לחזר על הפתחים" – – –

רבי לייב נותר על עמדו כהלום רעם, וכאשר חילחלה למוחו משמעות הדברים, פרץ בבכי עז מאין הפוגות.

לנוכח בכיו נכמרו רחמיו של רבינו ואמר לו שוב: "חזור אלי בעוד שבועיים"…

כחלוף השבועיים נכנס רבי לייב מכפר וואטשעק אל הקודש פנימה, ואז שח לו הרבי: "לבטל מעליך כליל את גזרת העניות – בלתי אפשרי, אך זאת פעלתי, שלא תאלץ להתדפק על פתחי בתים. תחת זאת יבואו גנבים לביתך כמה פעמים בשנה הקרובה ויטלו את רכושך. לאחר מכן יתעוררו רחמיו של הפריץ עליך ויבנה בשבילך פונדק קטן, ממנו תתפרנס בדוחק כל ימי חייך".

בהזדמנות זאת גילה לו רבינו גם את מספר שנות חייו – – –

תוך אמונה שלימה בדברי רבינו, הלך רבי לייב ופיזר את ממונו הרב לצדקה, ביודעו כי בין כה וכה לא ישאר דבר ברשותו.

ואכן, דבר אחד מדברי רבינו לא נפל; רבי לייב חי את שארית ימיו מתוך עוני רב. אך ברוב צדקותו חסך תקופה ארוכה מפרוטותיו המעטות עד שהצליח לנדב ספר תורה לבית המדרש באומן. הכנסת ספר התורה התקיימה לפני ראש השנה האחרון לחייו, כפי שידע מפי רבינו.

זכה רבי לייב לחתן תלמיד חכם ועובד ה' מופלג, והוא רבי זלמן רבה של מדבדבקה שהיה תלמידו המובהק של מוהרנ"ת ונכדו של רבי יודל מגדולי תלמידי רבינו.

real accessibility icon
Page Reader Press Enter to Read Page Content Out Loud Press Enter to Pause or Restart Reading Page Content Out Loud Press Enter to Stop Reading Page Content Out Loud Screen Reader Support