רבי אריה לייב – לייבל'ע צרטנר הי"ד (תרנ"ב – תרצ"ח)

בפולין החסידית עמדה עריסתו של רבי אריה לייב – לייבל'ע צרטנר, ושם נתגדל בשנות נעוריו עד שנתפס ונתקרב לחסידי ברסלב בלובלין. משם לא ארכו הימים, עד שנשתקע באומן, והפך לחלק בלתי נפרד ממנה.

א אומאנער איד! – לייבל'ע – כך נחקק שם האיש בלב מכריו וכזה נשאר עד היום.

כשהעלינו את שמו באזני השרידים שהכירוהו, נחה עליהם רוח אחרת, שנתנה אותותיה בארשת פניהם הנרגשות. ניכר היה שמתעוררת בקרבם כמיהה וערגה לעבר הלא רחוק; עת שהו במחיצתו הנעימה, שטעמה לא פג עדיין ולא יפוג לעולם.

אה… לייבל'ע! ה'עובד' הגדול והלמדן המופלג, איש החסד וטוב הלב לכל נברא. רבים הם הלמדנים בעולם, כשם שרבים הם בעלי החסד; אך אם ה'עובד' הוא למדן, וה'עובד' הוא איש חסד, הרי זה ענין אחר לגמרי; חסד הנעשה מתוך "עבודה", ו'תוספות' הנלמד מתוך עבודה לוהטת, זעירין אינון הזוכים לזה.

ומיחידים אלו היה ר' לייבל'ע צרטנר, מסיים איש שיחי, אשר אגב אינו נמנה על חסידי ברסלב.

בני ביתו כבני עירו, כולם אהבוהו אהבת נפש שאינה תלויה בדבר. גם מתנגדים מושבעים הוקירוהו וחפצו קרבתו. מזיגה נפלאה ומיוחדת נתמזגה בו בר' לייבל'ע צרטנר; כשמצד אחד, הלא הוא העובד הגדול, מהאריות שבחבורת השרפים, ומצד שני; מין לב רחום ורך, ער לכל נדכה וכואב, "מלבין שינים" לכל סביבתו. אף בהיותו מופרש בפינתו ומכונס בתוך עצמו בתפילה ארוכת שעות ובקולי קולות, לא ניתק ממעורבותו הפעילה בין הבריות.

נצרך לבריות היה בחייו הפרטיים, אך יותר מזה נצרכו אליו הבריות… גם כשנדמה היה שאינו נותן להם מאומה, קיבלו ממנו הרבה. בצורות שונות ומחוכמות היה מעודד ומחזק כל מר נפש, ודואג למחסורם. לא אחת קבלה זוגתו לפניו ש…העכברים סחבו חלות מהתנור; כשלאמיתו של דבר מצאו אלו את דרכם לפתחי מרי נפש שר' לייבל'ע היה המחבש לעצבותם…

בכל דרכיו ניחן ר' לייבל'ע צרטנר בעקשנות ועקביות. ברם, נפלאה וכשרה היתה עקשנותו; עליה המליץ רבינו בתורה מ"ח בליקוטי מוהר"ן תניינא – התורה שזכתה לכינוי "האיגרת" – "…תצטרך לזה מאוד כשתתחיל קצת בעבודת ה' ". מיושב ומתון היה צועד פסיעה אחר פסיעה לקראת מבוקשו הנצחי, ללא ויתור כלשהו, אולם בזהירות מופלגת לבל יפגע על ידי כך במאן דהוא. ר' לייבל'ע היה בזה מהיחידים שידעו להלך בין הטיפות ולצאת ידי כולם, עם בני ביתו וסביבתו, חרף היותו עובד נשגב וחסיד מובהק.

פרק מיוחד הוא הלמדנות של ר' לייבל'ע צרטנר, בצוותא עם ר' מתתיהו הכהן ברזסקי הי"ד היה עושה לילות כימים בעומקה של הלכה. גאון עצום היה ר' מתתיהו, ורבים לא הצליחו לקלוט מחידושיו וביאוריו. אך ר' לייבל'ע, בעל כשרון גדול היה וזכה ל"חברותא" כזו שנים רבות. וכך נתעלה והיה ללמדן מופלג, נוסף על גדולתו בתורה עוד משנות נעוריו. אישיותו השלמה של רבי מתתיהו השפיעה רבות על נפש האברך ר' לייבל'ע.

כשנתגברה מלכות הרשעה הקומוניסטית והחלה נועצת טלפיה בבתי מדרשות ובתי ישראל הכשרים; לעקור אמונתם ודתם, (כידוע היו חסידי ברסלב בין היחידים שזקפו קומתם בכבוד ובגאון נגד מזימתם; ועוד חזון למועד בע"ה לגולל מסירותם והקרבתם אז), נרתם ר' לייבל'ע בכל כוחו לפרוץ דרך, לצאן מן המיצר, ולעלות לארצנו הקדושה. מסעות הרפתקניים ברחביה העצומים של ברית המועצות עשה ר' לייבל'ע, וחדשים ארוכים שהה מחוץ לביתו בנסיון למצוא דרך לארץ ישראל.

פעמים רבות נסע עם ר' מתתיהו, ופעמים עם עמיתו ר' הירש לייב ליפל ע"ה – אך לא זכה, ונשאר בעמק הבכא, עד שנשלח לארץ גזירה יחד עם עוד 26 מחבריו, צדיקים ושלמים, שקידשו שם שמים בחייהם ובמותם.

טראגי ביותר היה סופו של ר' לייבל'ע צרטנר. איש אינו יודע כמה טראגי היה סוף נמהר זה, כשם שאיש אינו יודע אם זכה בכלל לבוא לקבר ישראל. אך בעולם האמת, בין אנשי האמת של הצדיק האמת, שמור לר' לייבל'ע מקום נכבד.

כאברך שספג לקרבו את אור הצדיק במלואו, בודאי עומדים לצדו אלפי שעות ההתבודדות, תיקון חצות, עבודת השם בשדות ושעות על גבי שעות של תפילה בציון רבינו הקדוש רבי נחמן מברסלב זיע"א, והדחקות והיסורים שעבר, ואלו גם יעמדו לגורלו בתחית מתי ישראל בקרוב, אמן.

ב"ה. יום ב' ער"ח סיון

לכבוד ידידי מו"ה ר' צבי יהודא [ליפל] נ"י

ת"ל עבור החיים והשלום. אני מבקש ממך מאד שתכתוב לי מכתב התחזקות מענין ארץ ישראל, כי המניעות משתטחים לפני מאד מאד מכל הצדדים. אך אף על פי כן איני מייאש עצמי, ואני חותר חתירות על כל הצדדים, וה' יהיה בעזרי.

זאת נחמתי: מה שאני זוכה לילך בכל יום על ציונו [של רבינו] הק'. ותזכור היטב את המסירות נפש שהיה לך לבוא לאומן, ואת ההתחלה שהיה לך בכאן, שכאשר אני מדבר כ"פ עם אנ"ש, אפילו עם הזקנים שבאנ"ש, אני רואה שהתחלה כזאת שהיה לנו, ובפרט הוא חידוש על כמה שנים. ואני מאמין שאפילו בארץ ישראל אינם נמצאים הרבה בני הנעורים שמתנהגים בהנהגות כאלו כאשר היה בינינו ( – כוונת ר' לייבל'ע צרטנר היא לעבודת השם במסירות נפש עצומה, בלילות ובימים, בכפור האוקראיני וללא שום אמצעי מחיה,  במסירות נפש, פשוטה כמשמעה – שעבדו בה את השם בני חבורת העובדים באומן שהוא, והנמען למכתב – הרה"ח ר' הירש לייב ליפל ז"ל – נמנו עליה)

יהודה לייב בן רעכיל צערטנער

מאמר זה פורסם בבטאון "מבועי הנחל" בשנת תשמ"א, ומתפרסם כאן בשינוים קלים