רבי ישראל עזרא מירניק

רבי ישראל עזרא מירניק היה יליד ווענגרוב שבפולין, מחשובי חסידי ברסלב. מוקיר ומכבד רבנן ותלמידיהון. נערץ וחביב על הכל.

ר' ישראל עזרא התקרב לברסלב בעיר ווענגרוב, ע"י ר' יצחק ברייטער יחד עם קבוצה של צעירים בני העיר.

המצב הקשה בפולין הביא אותו לנסות להגר משם. הדרך לארץ ישראל היתה חסומה, אולם, בשל העובדה שאחותו התגוררה בארגנטינה, יכול היה ר' ישראל עזרא להגר לשם ואף לזכות באזרחות, אלא שאליה וקוץ בה – רק הוא יכול היה לנסוע. רעייתו וחמשת ילדיו, שנחשבו כבר קרובים מדרגה שניה, לא היו זכאים לאזרחות (ובתקופה ההיא כמעט בלתי אפשרי היה להגר ממדינה למדינה ללא 'זכות' מהסוג הזה).

המצב בפולין הביא אותו להחלטה: הוא יהגר לבדו, ולאחר שנתיים, כאשר יקבל אזרחות, יוכל להביא אף את רעייתו וילדיו.

ואכן, ר' ישראל עזרא מירניק הותיר מאחוריו את משפחתו, בתקוה לצרפם אליו בהמשך, והיגר לארגנטינה. הוא הותיר לרעייתו את מעט הכסף שהיה לו, על מנת שתוכל להתפרנס בנתיים ויצא לדרך.

בתחילה, עוד קיבל מכתבים מביתו, כולל תמונה של ביתו השישית שנולדה לאחר נסיעתו, אולם לאחר מכן פרצה מלחמת העולם השניה והקשר עם משפחתו נותק.

משפחתו כולה, רעייתו וששת ילדיו, נרצחו בשואה האיומה.

בימים ההם, כמעט בלתי אפשרי היה, על פי דרך הטבע, לשמור שבת – ולהתפרנס, ובשל קשיי הפרנסה, יהודים שומרי מצוות רבים נכנעו והחלו לחלל שבת רח"ל. אולם ר' ישראל עזרא עמד כצור איתן, בלי לוותר אפילו על קוצו של יוד.

הוא החל ללמוד סדר יומי בספר "קיצור שולחן ערוך". "ראיתי", אמר, "שמי שחי בסביבה שאינה שומרת מצוות, מתחיל לשכוח מהר מאוד את ההלכות היומיומיות הפשוטות, ואין לכך עצה אלא לימוד קבוע בספר קיצור שולחן ערוך, המסכם את ההלכות בקצרה".

לאחר מאורעות השואה האיומה, עבר רבי ישראל עזרא מירניק למונטווידאו שבאורוגאווי, שם נישא בשנית, ושם שימש כסד"ד וכמשגיח על כשרות הבשר.

בכ"ב חשון תשי"א נפקדו ר' ישראל עזרא מירניק ורעייתו בבן זכר, ונקרא שמו בישראל: משה שמעון, על שם אבי אביו. הוא היה בן יחיד להוריו, אבל עבורם היתה זו נחמה יחידה על ששת ילדיו ששיכל האב בשואה, ונכד יחיד להורי אמו.

לימים, כשנולד לרבי ישראל עזרא נכדו הראשון, בהיותו כבר כבן ע"ג שנים, נערכה מסיבת ה"שלום זכר", והוא השתתף בה. בעת רצון זו גילה רבי ישראל מצפונות ליבו באומרו: 'כל ימי ביקשתי מאת הקב"ה שיזכני לראות שישה נכדים, כנגד ששת הילדים שאבדו לי במלחמה הנוראה, והנה זכיתי לתחילת קיומה של הבקשה, ויהי רצון שאזכה שתתקיים המשאלה במלואה'.

היתה זו התבטאות נדירה, כי מעודו לא דיבר על נושאים אלו. ואכן, זכה ר' ישראל שבקשתו התקיימה במלואה: מעט לאחר הולדת נכדתו השישית, בה' אדר תשמ"ה, התבקש לישיבה של מעלה, כשהוא בדעה צלולה עד לשעתו האחרונה, והובא למנוחות בהר הזיתים.

בנו, ר' משה שמעון מירניק, שימש כראש כולל "בית שרגא", ונפטר לאחר מחלה בשנת תשע"ח.

(ע"פ "תפארת למשה", ספר זכרון לבנו, ר' משה שמעון מירניק; יתד נאמן, מוסף שבת קודש, י"א סיון תשע"ח; המודיע ו אדר תשמ"ה)