רבי ישראל נולד לאביו ר' חיים סטאלער (הנגר) מאומן, על ידי ברכת מוהרנ"ת, לאחר שעשה כדבריו ואירח בביתו עשרה מבאי ה'קיבוץ' בראש-השנה.

בילדותו, עוד ראה את מוהרנ"ת. רבי נפתלי תלמיד רבינו היה אורח קבוע בבית אביו וכך זכה בנעוריו להתבשם במחיצתו. בין השאר סיפר רבי ישראל, כי נוהג היה רבי נפתלי להסתגר ב'סעודה-שלישית' בחדר לבדו, כשהוא יושב ומתנועע ואומר תורה בהתלהבות – מאחר ורבינו אמר לו פעם שיאמר 'תורה' בכל שבת בסעודה שלישית, וכששאלו: "ומי ישמע אותי?" השיב לו רבינו: "יהיה מי שישמע".

רבי ישראל נלקח לחתן על ידי רבי נתן ב"ר יהודה, מבחירי תלמידי מוהרנ"ת. חותנו הגדול מזכירו במכתביו: "לפרוס בשלום עבורי, לחתני מו"ה ישראל, עם שלום זוגתו, היא בתי, עם נכדי נ"י". התגורר בקוניבלוד הסמוכה לטירוביצה ויחד עם רבי סנדר טירוביצר ויתר בני החבריא עבד את ה' בדביקות עצומה.

לימים עבר להתגורר באומן, בחדרון צר סמוך למקוה שבחצר ה'קלויז'. בחצות הלילה היה קם, והיתה זוגתו הצדקת מזכירה לו שמות אנשים הזקוקים לישועה, שיתפלל עליהם בעת רצון זו.

רבי ברוך געצע'ס סיפר, שפעם אחת בלילה חורפי, כשמעטה שלג כיסה לחלוטין את הכניסה לציון רבינו, הגיע לאוהל הציון עם מפתח כדי לפתחו. הוא עמל קשות לפנות את הררי השלג – ומה גדלה תדהמתו בראותו גוש שלג מתנועע ליד הדלת… היה זה לא אחר מרבי ישראל טירוביצער הישיש. לשאלתו: "מדוע הנכם עומדים כך בשלג ובקור נורא כזה?!" השיב לו רבי ישראל: "כשאגיע לעולם האמת, אל היכלו של הרבי – אם יהיה שם הפתח סגור ולא יניחו לי להיכנס – האם אלך לי?! אחכה עד שיפתחו לי!"

אומר היה את ה'תיקון הכללי' והתפילה שאחריה בהתעוררות גדולה ובזעקה, וזאת אף בהיותו זקן בן למעלה משמונים. עומד היה בציון רבינו וזועק שוב ושוב כל עוד נפשו בו: "ראה מסוכן כמוני טורף בלב ימים" – – – עד שהתביישו כל השומעים וחשבו בלבם: אם זקן כמוהו צועק כך "ראה מסוכן כמוני" – מה נאמר אנחנו, כשהננו בעיצומה של המלחמה?!

מנהג היה לו ללכת אל כל השמחות בעיר. בזכות מנהגו זה הציל משפחה שלמה ממוות. היה זה כשהלך פעם לשמחת 'שלום זכר' של יהודי עני, שעקב מזג האויר החורפי הקשה שבאותו ליל שבת, איש לא טרח לבוא לשמחתו. כשהגיע רבי ישראל לביתו ונקש על הדלת זמן רב ולא פתחו לו, הבין שמשהו אינו כשורה. הוא קרא לכמה שכנים, הם פרצו את הדלת ונדהמו לראות את כל הבית אפוף עשן מחניק ובני המשפחה שוכבים מחוסרי הכרה. התברר כי קרתה תקלה, והעששית פלטה עשן רב. ברגע האחרון ניצלה המשפחה ממוות, בזכותו.

כשהגיע רבי הירש לייב ליפל לאומן בשנת תרפ"ג, והוא נער צעיר, חלה בטיפוס ושכב על ספסל ב'קלויז'. באותם ימים היה לו רבי ישראל למשען ולנוחם; היה יושב לצדו ומספר לו על עבודתם בקודש של רבי סנדר מטירוביצה ובני חבורתו. סיפורים אלו הבעירו בלבו של רבי הירש לייב להבה שיקדה בו כל ימי חייו.

נוהג היה רבי ישראל לסיים בכל שנה את כל הש"ס, את השולחן-ערוך, הזוהר הקדוש, המדרשים ועוד. ביום כ"ח בחשון שנת תרפ"ג נסתלק לעולמו בשיבה טובה. מנוחתו כבוד באומן, ליד קברי רבי אברהם ב"ר נחמן מטולטשין ורבי געצע ליובובנה.