החסיד ר' ישראל דוד גרינהויז הי"ד

מוצאו של ר' ישראל דוד גרינהויז מהעיירה צוזמיר (סנדומייז') הפולנית. כרבים מאנשי מדינתו, זכה לטעום מאורו של רבינו הקדוש ולדבוק בו בכל לב ונפש. בתחילת התקרבותו לדרך רבינו, קיבל הדרכה על ידי החסיד הגדול רבי שמשון ברסקי, שנהג לבקר לפרקים בערי פולין ולהרוות נפשות צמאות במימי ה'נחל נובע'.

בהגיעו לפרקו, נשא לאשה את אחותם של רבי מתתיהו ורבי יצחק גרשון ברזסקי, מחסידי ברסלב בוורשה.

איש תם וישר היה, ובורח מן הכבוד. בתקופת התקרבותו, השתוקק בכל מאודו לנסוע לציון רבינו שבאומן, אלא שכיון שעני ואביון היה, לא היה בידו כסף לנסיעה. מה עשה? הלך והציע עצמו לאחד הכפריים, בתור רועה לצאנו… הלה ניאות לכך, ומדי יום היה ר' ישראל דוד יוצא עם עדר הצאן אל השדות, ובאותה עת שופך ליבו בשיחה נוכח פני ה'.

כשנאסף בידו הסכום הדרוש לנסיעה הקדושה, לא היה מאושר ממנו. הוא נסע לאומן ושהה בה תקופה ניכרת, כשהוא סופג אל קרבו את רוחו החיה של הרבי.

לאחר מלחמת העולם הראשונה, משנסגרו הגבולות בין פולין ואוקראינה, אירגנו חסידי ברסלב בפולין את הקיבוץ של ראש-השנה בעיר לובלין, בהיכל ישיבתו של הגאון רבי מאיר שפירא זצ"ל.

ר' ישראל דוד, שהיה בעל לב יוקד, ובעמדו בתפילה, נמס כמים מפני ה' והדר גאונו – נתמנה על ידי חבריו ל'בעל-תפילה' בתפילות המוספין.

תיאור חי של תפילתו הנלבבת, העלה על הכתב הסופר ר' דוד הלחמי, מתלמידי ישיבת חכמי לובלין, שנהג להישאר בראש-השנה בישיבה, יחד עם רבו מהר"ם שפירא וחסידי ברסלב. וכה הוא כותב:

"לרבי ישראל דוד גרינהויז היו כל הסימנים הטובים שחז"ל סימנו בהם את שליח הציבור: זקנו מגודל, פרקו נאה, מטופל בילדים, וביתו ריק מכל. מעלה יתירה הייתה לקולו, שכן חדר ישר לליבותיהם של השומעים ונפח רוח חיים במלות התפילה. מי ששמע את רבי ישראל דוד מתפלל, הרגיש את המילה על כל כוונותיה, והתעלה לדרגות הגבוהות של תפילה בכוונה.

"כשפתח ר' ישראל דוד ב'הנני העני ממעש' בניגונו המקובל של רבי פנחס'ל מקוריץ, נקוו מעיינות של דמעות על ריצפת בית-הכנסת… עולמות שלמים מעביר לפניך ר' ישראל דוד. כל פיוט – עולם חדש, וכל ניגון – מותאם לתפילה. תפילותיו מוגשות בצורה כה מובנת, כמו 'אשרי' הנאמר שלוש פעמים ביום. גדול כוחו בשיבוץ ובפיסוק טעמים. הציבור מופשט לגמרי מהבלי העולם, הידיים פרושות כלפי מעלה, והעיניים בולטות, כאילו יצאו מחוריהן. נפשם יוצאת בדברם לפני בוראם, כל כך רעננות, כל כך התלהבות, כאילו זה עתה התחילו להתפלל.

"לשיא ההתלהבות מגיעים כשר' ישראל דוד שר 'ויאתיו' במנגינה הברסלבית, שהרב אמר שנלקחה משירי גן העדן. פנים משולהבים, ורגליים מורמות, עורגים אל על… וכי דבר זה קל בעיניך? הלא כאן אומרים להכתיר את בורא כל למלך כל, למען יראו כל עמי הארץ את מלכות שמיים. הסערה הולכת וגוברת, מקהלת אלפים מלווה את ר' ישראל דוד בקצב אחיד. ללא כל מלחין מכוון, מסיימים כולם בקול אדיר: 'ויתנו לך כתר מלוכה' – – – אחרי שהוכתר מלכו של עולם, מורגש בעליל כי קרובה מלכותו להתפשט ולהתגלות, כי הוא מלך על כל הארץ – – –

"ארבע שעות נמשכה תפילת המוסף של רבי ישראל דוד. רעננות המתפללים העידה כי הצליח להעלות את כולם ולהפיח בהם רוח חיים של אהבת השם ועבודת הבורא. לכולם היה הרושם, שאם ר' ישראל דוד היה רוצה לחזור על תפילת המוסף ולהאריך בה כהנה וכהנה – ברצון רב היו מסכימים לו"…

ר' ישראל דוד גרינהויז עלה על המוקד בשואה, יחד עם מיליוני אחינו בני ישראל, ה' יקום דמם!

(באדיבות ד. ברסלבר, עלון אוצרות)