ראשי > ימי זכרון > לא ידוע > רבי יצחק קרקובסקי

רבי יצחק קרקובסקי

רבי יצחק קרקובסקי

ב

מקום קבורתו:

רבי יצחק'ל קרקובסקי מאוטבוצק הי"ד

התפרסם כבר בגיל צעיר בכישרונותיו הנדירים ובבקיאותו העצומה בש"ס ובמפרשיו, וגדולי תורה אהבו להשתעשע עמו בדברי תורה.

בן חמש עשרה שנים היה, כשאישו הקדושה של רבינו נאחזה בנפשו, והלהיבה את לבו לבוראו.

בחורף של שנת תרע"ד נסע לאומן, חודש ימים שהה סמוך ונראה למקום קודש הקדשים, היטה אוזנו לתורות, לשיחות ולסיפורי הקודש הנשמעים מפי החסידים, והם הרוו את צימאון לבבו.

כשכולו אחוז רגשות קודש, שב לפולין, ללודז' עירו.

בקיץ של אותה שנה נכנס ללמוד בישיבה שבעיירה מאקוב, אליה התקבל, למרות גילו הצעיר ביחס לשאר הבחורים.

עד מהרה עמדו ראשי הישיבה נדהמים מהיקף ידיעותיו בתורה, ונפעמים מיראתו הגדולה הקודמת לחוכמתו. גם תלמידי הישיבה העריצוהו ואהבוהו ללא גבול.

כתוצאה מהשפעתו העצומה, התקרבו על ידו למעלה ממאה מתלמידי הישיבה לחסידות ברסלב, ודבקו בקיום עצותיו של רבינו.

הידועים שבהם, הם החסידים הגדולים: רבי ישראל כהן, רבי לוי יצחק בנדר, ורבי משה גלידמן המכונה 'ר' משה טשענסטכאווער'.

ראשי הישיבה חששו בתחילה מהשפעתו הכבירה על התלמידים; ולפי שנהגו לעיתים קרובות להתייעץ עם האדמו"ר מרדזימין בקשר להנהגת הישיבה, שאלוהו כיצד לנהוג בתלמיד החדש, ש"הופך את הישיבה ל'שטיבל ברסלבי'…"

תשובת האדמו"ר הייתה: "הניחוהו, ואל תעמדו בדרכו".

משגיח הישיבה שניסה בכל זאת להעיר ל'יצחק'ל אטוואצקער', מצא אותו יושב בעזרת הנשים הריקנית ושופך את נפשו באמירת תהילים בבכייה עצומה. מאז, שוב לא ניסה להפריע לו בדרכו.

דבקותו בתורה הקדושה הייתה לפלא. כל הוויות העולם לא מצאו שום מקום בלבו, שהיה מלא וגדוש בש"ס, פוסקים, זוהר הקדוש, כתבי האר"י וספרי רבינו הקדוש.

'בעל מחדש' עצום היה; כל סוגיא בגמרא או מאמר ב'עץ חיים', ביאר בעמקות מפליאה, לאור דברי רבינו ומוהרנ"ת, ובדברים המביאים לידי מעשה.

בטרם פתח פיו לדבר בציבור, שאל אם הנוכחים ערכו היום 'התבודדות,' ורק לאחר שנענה בחיוב, פתח בדבריו.

כשהשתתף פעם בסעודת ברית מילה, למד מתוך ה'סיפורי מעשיות' את ה'מעשה מאבידת בת מלך'. הוא קרא שתי שורות מהספר, ולאחר מכן עבר לבאר את המעשה על פי תורה ס"ג בליקוטי מוהר"ן – 'סוד כוונת המילה'.

כך במשך כמה שעות; וכשסיים אמר: "עם שתי שורות מ'סיפורי מעשיות' עברנו על שלושים דף מ'עץ חיים'. לכן נקרא רבינו הקדוש נ'חל נ'ובע מ'קור ח'כמה, כי כל דיבור שלו הוא מעיין הנובע מים חיים שאינם פוסקים!"

לאחר הלימוד קמו כל החסידים לריקוד נלהב, שהלך והתעצם שעה ארוכה.

פעם, כשלמד ברבים בליקוטי מוהר"ן בתורה קכ"א, שם דורש רבינו את הפסוק "אז אמרתי הנה באתי בִמְגִלַת ספר כתוב עלי לעשות רצונך אלוקי חפצתי" (תהילים מ) – "כשאדם רואה ולומד בספר, ובכל מקום שהוא רואה ולומד מוצא את עצמו – זה סימן שחפץ לעשות רצונו יתברך" – שאל אחד הנוכחים: "אם כן יאמר לי מר, כיצד מרומז בפסוק זה עצמו, מהי עבודת ה' הראויה לי?"

ענה רבי יצחק על אתר: "הלא 'במגלת' – ראשי תיבות: מ'צוה ג'דולה ל'היות ב'שמחה ת'מיד (ליקוטי מוהר"ן ח"ב כד) שזוהי הנהגה לכל אדם".

עני מרוד היה, ופעם אחת, כשלא היה באפשרותו לשלם שכר דירה במשך תקופה ארוכה, והתעורר חשש שיאלץ לפנות את דירתו, נסע לאחד מקיבוצי החסידים כדי לבקש את עזרתם.

בבואו החל לדבר עמם בהתלהבות בדברי רבינו, עד ששכח כליל לשם מה בא – – –

רק בשובו נזכר שהעניין פרח מראשו, וכתב לחבריו איגרת בה תיאר את מצבו.

החסידים נחלצו מיד לעזרתו, כשהם שמחים לסייע לתלמיד חכם וחסיד ירא ה' כמותו.

בעלות הכורת על יהדות אירופה, עלתה נשמתו של רבי יצחק'ל, עולה תמימה לה'. ה' יקום דמו.

real accessibility icon
Page Reader Press Enter to Read Page Content Out Loud Press Enter to Pause or Restart Reading Page Content Out Loud Press Enter to Stop Reading Page Content Out Loud Screen Reader Support