רבי יצחק מראיריד – תלמיד מוהרנ"ת

מוצאו מהעיירה ריאיריד המצויה לא הרחק מברסלב, שבה התגוררו חסידי ברסלב, תלמידיו של רבי נתן.

כשתינה פעם את צרותיו ומכאוביו בפני מוהרנ"ת, כתב לו מוהרנ"ת מכתב תשובה ארוך וגדוש בדיבורים קדושים, יוקדים כגחלי אש:

"מכתבך קיבלתי… ומעוצם אהבתכם ותשוקתי החזקה להשתדל בטובתכם בפקודתו ורצוני הקדוש ז"ל להיטיב מטובו האמיתי גם לכם, לכל אחד ואחד כפי תשוקתו ויגיעתו וטרחו לקבל טובתו האמיתית והנצחית – שמתי אל לבי היום קודם אור היום – בעוצם ריבוי טרדותיי ומעוף מצוקותי בכלל ובפרט אשר אי אפשר לבאר, ה' יתברך ירחם מהרה – לעיין במכתבו, ואמרתי להשיבו גם פה, כי ידעתי שיש כמה דיבורים שאי אפשר לפרטם בפה…"

"וכלל הדבר, לך ולכל כיוצא בך, שאין בידי להשיבכם כלל, רק כל אחד ואחד כפי מה שיחתור ויבקש אחר הבארות מים חיים קדושים הנ"ל, בודאי ימצא באמתחתי – אמתחת העני והאביון הנרדף מאד מאד מכל צד, אשר מחמת זה אמתחתו מלאה עפר וצרורות ובלואי הסחבות אשר מילאוה זרים להסתיר ולהעלים פניני גנזיו, עם כל זה מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה ונהרות לא ישטפוה, וכל מיני חושך והסתרות שבעולם לא יוכל להעלים אורות מטמוני אוצרות חיים כאלה, אשר כבר נתגלה מהם מה שנתגלה בספריו הקדושים ז"ל, ועדיין עדיין אתם צריכים יגיעות לחפור אצלי העני והאביון, ובודאי תמצאו אם תתייגעו…"

בסיום המכתב הארוך, כותב מוהרנ"ת לרבי יצחק מה הביאו בכל זאת להקדיש שעה ארוכה מזמנו היקר, כדי לכתוב לו כל זאת: "ידיד נפשי, לא היה עולה על לבי ליקח פנאי להשיבך עתה, אך אני יודע ומאמין שמה שזיכיתי אותך ברחמיו המרובים שתהיה על ראש השנה העבר באומן עמנו יחד, זה עורר לבי לאהבתך גם בימי ראש השנה באומן וגם עתה… על כן אמרתי, כדאי לבלות שעה לכתוב לך דברי אלה, אולי אוכל לעורר אותך. והעיקר שתאמין בך, על כל פנים כמו שאני מאמין בך…"

ואם באנ"ש דריאריד עסקינן, מסופר, ששנה אחת, כשהגיע יום השוק האחרון בערב פסח, עדיין היה ביתו של מוהרנ"ת ריק מכל, אך לבו היה חזק בביטחון בה'.

באותו יום הגיעו כמה מתלמידיו מריאיריד לשוק של ברסלב, ושלחו כסף עבור מוהרנ"ת. כשהגיע השליח, דיבר עמו מוהרנ"ת דיבורים נלהבים על קדושת חג הפסח עד שהשליח שכח לשם מה הגיע והלך מביתו בלי למסור לו את צרור הכסף. כשראה מוהרנ"ת שתלמידו רבי נחמן מטולטשין עצב ומודאג ממצבו, הסביר לו שהשפע יורד לכל אדם דרך צינורות, באופן שמגיע בדיוק ברגע הנכון, כמו שכתוב "ואתה נותן להם את אכלם בעתו"  – בעתו דווקא. עודו מדבר, והשליח מריאיריד הגיע ובידו הכסף…

והעיד רבי נחמן מטולטשין, שלא ניכר על פני מוהרנ"ת שום שינוי באותה העת, מגודל בטחוני בה' יתברך שבודאי בלי ספק ישלח לו את צרכי החג (מפי ר' יצחק מאיר קורמן ז"ל).

רבי יצחק הותיר אחריו בנים יראי ה' המקושרים לרבינו, הלא הם רבי נתן חנה'ס ואחיו רבי יואל צבי מיקירי אנ"ש בצפת.