רבי יצחק דב מטפליק – תלמיד מוהרנ"ת

הוא ואחיו רבי יקותיאל נולדו בברכתו של ה'מגיד מטירוביצה' תלמיד רבינו. כאשר גדלו, דבקו במוהרנ"ת והיו לעובדי ה' עצומים.

רבי אלטר מטפליק, בהוספותיו ל'כוכבי אור', כותב: "כל האנשים שנתקרבו להמקורבים של אדמו"ר ז"ל, בפרט אותם שנתקרבו למוהרנ"ת ז"ל וקיימו ועשו כפי מה שהורה אותם מוהרנ"ת ז"ל בדרכי אדמו"ר זצ"ל ובעצותיו הקדושות – כולם בערו לבבם לעבודת השם יתברך והיו צדיקים גמורים, כמו רבי יצחק דב מטפליק אשר בתחילה ישב בטירוציבה, אשר אפילו כל המתנגדים העידו והגידו שהיה צדיק תמים".

עבודת התפילה שלו היתה נוראה; כאשר עמד להתפלל, היה דבוק כל כולו בה' יתברך ברשפי שלהבת, עד שלא הרגיש בשום אדם הנמצא בסביבתו. מוהרנ"ת העיד בשבחו: "רבי יצחק בער מתפלל במסירות נפש". פעם אחת, כשסיים את ברכת 'הבוחר בעמו ישראל באהבה' ורצה לומר 'שמע ישראל', התעלף מרוב דביקותו וביטול עצמיותו.

באחת הפעמים, כשהזדמן מוהרנ"ת לטירוביצה, ישב עם חסידי ברסלב ודיבר עמם בעבודת ה'. תוך כדי השיחה הפליג אחד הנוכחים בעבודתו הנלהבת של הצדיק רבי לוי יצחק מברדיטשוב, אשר מוהרנ"ת היה כידוע מגדולי מקורביו לפני התקרבותו לרבינו. באותה שעה התפלל רבי יצחק דב בחדר סמוך, בהתלהבות ובמסירת נפש כדרכו. נענה מוהרנ"ת כשהוא מצביע לעברו: "גם כיום יש לנו 'בארדיטשעווער רב' (רב מברדיטשוב)".

אפילו מתנגדים מושבעים אהבוהו וכיבדוהו. הוא ניחן בפקחות רבה וידע כיצד לנהוג עם הבריות; כשהיה מתוועד עם מתנגדים, היה אומר להם: "אמור לי דבר תורה מרבך – ואומר לך דבר מרבי". לא אחד מהמתנגדים אמר לו: "למה לך להיות מחסידי ברסלב הנרדפים? תהיה רבי ותשב בכבודו של עולם"…

בזכות ההערצה שרחשו לו בעיר, לא נמצאה בטירוביצה התנגדות בפומבי לחסידי ברסלב כמו בשאר מקומות. ראו חסידי ברסלב בטפליק הסמוכה כי נוכחותו טובה, וחילו פניו שיבוא לדור בעירם, בתקוה שתדעך ההתנגדות בטפליק.

בערוב ימיו נעתר להם ועבר להתגורר בטפליק. כשנפרד מידידיו וקרוביו בטירוביצה, נתן עיניו באחיו הצעיר רבי יקותיאל שהביט בו בצער ובגעגוע פרידה, וכה אמר לו: "אתה קנה לך ספר 'שערי ציון' וקום בחצות לילה, וי–א–י–ר ל–ך!!!" (את המילים האחרונות אמר בהמשכה, כמפליג).

ואמנם, ראה זה פלא, מאז הגיע רבי יצחק-בער לטפליק, עלתה קרנם של חסידי ברסלב, וההתנגדות בעיר שקטה.

רבי מאיר מטפליק, אף הוא מתלמידי מוהרנ"ת, נהג לעשות בכל חודש סעודת ראש חודש. פעם פנה לחתנו ר' יעקב יוסף ואמר לו: "לך והזמן את ר' יצחק– בער לסעודה. אולם לך אליו לפנות בוקר, כי כשמתחיל להתפלל, שוב אי אפשר לדבר איתו כל היום"…

בחצות לילה הלך ר' יעקב יוסף והזמינו. תוך כדי שיחתם אמר לו רבי יצחק–בער: "הבה נלמד 'תורה' של רבינו". שאלו רבי יעקב יוסף "איזו תורה?" נענה: "תהילה לא-ל, בכל מקום שאני פותח את ספרו של הרבי, דבריו מאירים לי".

כותב רבי אלטר מטפליק: "שמעתי מאבי הרב רבי זעליג ז"ל, ששמע מרבי יצחק דב, אשר חודש ימים קודם הסתלקותו, כששכב על מיטתו לישון, בא אליו אחד ואמר לו בזו הלשון: 'קום, הגיע קצך!' והקיץ משנתו בבהלה ופחד גדול, עד שמחמת הפחד נפל למשכב ושכב בחליו איזה ימים וחזר לאיתנו. ואז סיפר זאת. ואמר, שביקש מאת ה' יתברך שיאריך לו עוד איזה זמן, כדי שיוכל לעשות תשובה שלמה. ואחר כך, ככלות חודש ימים מזמן המראה, נגווע ויאסף אל עמיו בשם טוב".

נסתלק בשנת תרי"ד בערך, ומנוחתו כבוד בטפליק.