רבי יצחק אייזיק סג"ל

רבי יצחק אייזיק סג"ל

ב

מקום קבורתו:

רבי יצחק אייזיק סג"ל  – תלמיד רבנו

רבי יצחק אייזיק התייתם בילדותו וגדל בביתו של הרה"ק רבי זושא מאניפולי זצוק"ל. מנעוריו יקדה בו אהבת התורה והוא התמיד בלימודו כאחד הגדולים. יצחק'ל הנער זכה לחזות מקרוב בעבודתו הנשגבה של רבי זושא, ב'קריאת שמע' שלו ובלימודו ותפילתו שהיו ברשפי שלהבת דבקות הבורא. כן זכה לקבל ממנו את דרך החסידות כפי שקיבל רבי זושא  מהמגיד ממזריטש זצוק"ל .

בהגיע לפרקו, השיאו רבי זושא שידוך הראוי לו – בתו של הרה"ק רבי יקותיאל לנדא הידוע בכינויו 'המגיד מטרוביצה', אשר אף הוא היה מתלמידי המגיד ממזריטש.

בשנת תק"ס פשטה בעיר אניפולי הידיעה, כי הצדיק רבי זושא מוטל על ערש דווי, הכל נעצבו אל ליבם, אך תלמידיו המובהקים חרדו שבעתיים, הם נמנו וגמרו לשהות במחיצתו ככל היותר, בטרם נר אלוקים יכבה.

הימים נקפו ורבי זושא החל רומז למקורביו כי עומד הוא להיפרד מן העולם. תלמידו החביב לו כבנו, רבי יצחק סג"ל, ניגש אליו בדחילו ורחימו ושאלו: "רבי, מה אעשה לאחר שתלכו מן העולם, מי יורני דרכי בעבודת ה'?"

הביט בו רבי זושא בעיניים רחמניות והשיב לו: " יצחק'ל, אתן לך שני סימנים: האחד: כשתגיע לצדיק שמצווה למקורביו להתוודות לפניו על חטאותיהם ונותן להם תיקונים לכל חטא ופגם; והסימן השני: כשתשאל אותו מהי העצה להינצל מגאווה, והוא ישיב לך כי אין שום עצה לכך כי אם תפילה. כשתראה אצלו אלו הב' סימנים, תדע שבו עליך לדבוק".

לאחר הסתלקות רבי זושא, נסע רבי יצחק אל צדיקים רבים אך לא מצא את מבוקשו. אמנם חותנו המגיד מטרוביצה התקרב לא מכבר לרבינו הקדוש מוהר"ן זיע"א בכל ליבו ונפשו, אך חתנו עדיין לא התקרב אל רבינו.

באחד הימים שמע רבי יצחק כי רבינו עבר לדור בעיר זלטיפולי, והחליט לנסוע אליו. בבואו לזלטיפולי, היה זה לאחר שנסתיימה תפילת שחרית, רבינו סימן לו שישאר עמו ביחידות; וכאשר נשארו לבדם בבית המדרש, החל רבינו פוסע אנה ואנה אחוז שרעפי קודש, כשאינו מדבר מאומה.

באותם רגעים ארע דבר מופלא: כל קורות חייו של רבי יצחק החלו עוברים לנגד עיני בזה אחר זה, באופן חי וברור, משל מתרחשים הם עכשיו ממש – למן ילדותו עד עתה, הכל עלה פתאום בזכרונו. ואז אמר לו רבנו: " היינט זאג" (עתה, אמור)… רבי יצחק החל משתף את רבינו במאורעות חייו, ורבינו הורה לו מה לעשות בעבודת הבורא. לאחר מכן שמע מפי רבינו כי העצה להינצל מגאווה הינה רק תפילה. לרבי יצחק היה כבר ברור ללא ספק כי רבינו הוא הרבי שלו, אליו התכוון רבי זושא! ואמנם מהיום ההוא והלאה התקרב אל רבינו בהתקרבות נפלאה.

מסופר עליו, שגם החל לקיים את ציווי רבינו לעשות תפילות מתורותיו, הוא כתב שתי תפילות על תורות א' וב'. אך כשהגיע לתורה ג' לא ידע מה שייך לבקש שם?

הלך אפוא והביט בכתב היד של תפילות מוהרנ"ת, וראה איך הוא התחיל את התפילה במילים "הבוחר בשירי זמרה", הכריז רבי יצחק: "רבי נתן, הוא ראוי לכתוב תפילות על התורות של הרבי!".

בתקופת התקרבותו, אמר לו הרבי: "המשנה אומרת (אבות ו א) 'כל העוסק בתורה לשמה – זוכה לדברים הרבה', מאי משמע? שזוכה "לדבר" הרבה בינו לבין קונו ולשפוט עצמו על כל דרכיו!"

מסופר עוד, כי פעם ראה הרה"ק רבי לוי יצחק מברדיטשוב זצוק"ל את רבי יצחק והתפעל עד מאד ממאור פניו. "מי הוא אברך זה?" שאל את מקורביו, וכשהשיבוהו כי זהו אחד מתלמידי רבי נחמן נין הבעש"ט, נענה הרב מברדיטשוב בהתפעמות : "נוסע אני להרבה מקומות, וזאת רואה אני: היכן שמצוי טוב אמיתי – רבי נחמן כבר תפס אותו!"…

 

real accessibility icon
Page Reader Press Enter to Read Page Content Out Loud Press Enter to Pause or Restart Reading Page Content Out Loud Press Enter to Stop Reading Page Content Out Loud Screen Reader Support