רבי יצחק אייזיק זילברמן
כה סיפר הרה"ח ר' יצחק אייזיק זילברמן:
באלול של אותה שנה, שנת תשי"א, הצטרפתי למישהו שנסע למירון לציון התנא האלקי הרשב"י זי"ע.
מיד בהכנסי לראשונה לתוך מערת הרשב"י אפפה אותי הרגשה נעלה מאד מקדושת המקום הנורא שלא אוכל לצייר אותה, ואגב אציין את הרגשתי המוזרה באותה שעה כאשר הבחנתי באנשים עומדים וספרי תהלים בידיהם וממלמלים חרש; חשבתי אז לעצמי: מה?! רק זה עושים במירון, מקום קודש הקדשים הזה; ממלמלים חרש פסוקי תהלים?! וכמובן שמחשבה מוזרה זו התעוררה אצלי מחוסר השגה.
כאן נולד הניצוץ הראשון למהפכה שהתחוללה בקרבי ששינתה את כל מהלך חיי מאז ועד היום הזה.
עודי עומד מהורהר במפגש הראשון עם ציון קודש הקדשים הרשב"י זי"ע, ניגש אלי יהודי מבוגר, בעל פנים מאירות ושמחות (שלאחר מכן נודע לי שהוא רבי ישראל בער אודסר זצ"ל מזקני חסידי ברסלב), וקבלני בשמחה ובמאור פנים בלתי רגיל. הדבר ריגש אותי במאד וטעמו נשאר חרות בלבי זמן רב מאד.
כל אותה השנה, עד אלול של השנה הבאה, נשארה חרותה בלבי הנסיעה המרגשת למירון, ובמיוחד עמדה לנגד עיני צורתו המאירה של אותו חסיד יקר שפגשתי שם. מאד התגעגעתי לשוב למקום הקדוש, ובמעמקי לבי ייחלתי לפגוש שוב את היהודי שהושפעתי ממנו כל כך.
*
באלול תשי"ב נסעתי פעם נוספת למירון. ואמנם לאושרי הרב פגשתי אותו שם. מיד הכרתיו עקב מאור פניו המיוחד במינו והרצון להיטיב שהיה נסוך על חזותו המאירה, אך הוא לא הכירני. עכשיו כבר לא המתנתי שהוא יגש אלי; אני נגשתי אליו ואמרתי לו: שלום עליכם. נסיתי להזדהות לפניו ולרענן את זכרונו כי אני הוא היהודי המודרני שפגש באלול בשנה שעברה, אך הוא לא זכר מאומה. בלבי פנימה גמלה אז ההחלטה לא להפרד יותר מיהודי יקר זה, אך לא ידעתי כיצד לשמר את הקשר בינינו. והנה לשמחתי כאשר אמרתי לו שאני דר בתל אביב בקשני מיוזמתו שאבוא אליו לביקור בביתו בעיר יפו, ואף מסר לי כתובת מדוייקת: "רחוב רבי חיים בן עטר".
מיד כשחזרתי לביתי, בהזדמנות הראשונה, נסעתי אליו ליפו, אך למרות רצוני העז לא הצלחתי לאתר את ביתו, וחזרתי כלעומת שבאתי בהרגשת אכזבה קשה. שוב ושוב נסעתי ליפו לחפש אחר היהודי היקר שנפשי יצאה מגעגועים להתראות עמו, אך אוכזבתי כמה וכמה פעמים, כי משום מה לא מצאתי את ביתו (ברבות הימים, כשהייתי משחזר את הקשיים לפגוש בו, תרגמתי אותם כמניעות לפני ההתקרבות לצדיק).
והנה, באחת הפעמים שיצאתי מביתי לנסוע ליפו, בעודי עומד וממתין בתחנת האוטובוס, מה רבתה תדהמתי כאשר ראיתי את היהודי שכה צפיתי לראותו… מיד ניגש אלי במאור פנים ויחד נסענו לביתו.
כל אותה הדרך דיבר היהודי ודיבר מתורות ושיחות מורי ורבי לעתיד; רבינו הקדוש מוהר"ן מברסלב זי"ע, אך משום מה לא דיברו אלי כל שיחותיו, ולא היתה לי הרגשה והשגה מיוחדת בהם.
לפתע סובב היהודי פניו אלי ולהפתעתי אמר כדברים האלה: "רואה אני שהדיבורים שלי לא עושים רושם מיוחד עליך, אולי נעבור מדיבורים למעשה, ותדפיס ספר מאחד הספרים השייכים לתורת ברסלב!…"
מה אומר ומה אדבר, נדהמתי למשמע ההצעה, אך מן השמים הכניסו בפי את התשובה הבאה: "כן! הנני מוכן ומזומן! כן," השבתי ללא היסוס והתלבטות.
תשובתי החיובית הפתיעה גם אותו וגם אותי… ועד היום איני יכול להבין כל צרכי מדוע אכן הסכמתי מיד למשאלתו ומה ראיתי על ככה, ומה גם שהייתי מודע היטב באותה שעה כי הוצאת ספר בימים ההם כרוכה בהוצאות כבירות.
אך כאמור, תשובתי היתה חד-משמעית חיובית!
ומדיבורים למעשה; מיד קבענו להפגש באחד הימים הקרובים ולנסוע לירושלים לשם הדפסת הספר. בתכניתנו היה להדפיס את הספר "תורות ותפילות" – כמה תורות מליקוטי מוהר"ן כשאליהם נלוים התפילות של מוהרנ"ת זי"ע מספרו ליקוטי תפילות על התורות הללו, אשר ר' ישראל בער ראה בו ספר מועיל ביותר בעת ההיא.
*
ביום המיועד נפגשנו, ויצאנו באוטובוס ירושלימה.
באמצע הדרך התפרץ לפתע רבי ישראל בער בבכי עז… בכה ובכה מבלי הפוגות, עד שלא יכול להוציא הגה מפיו מרוב הבכיה. ואני ישבתי נבוך ולא הבנתי כלל את סיבת בכייתו הסוחפת.
רק כשנרגע מעט פנה ואמר לי:
"בודאי חפץ אתה לדעת את סיבת בכייתי, ובכן, ראה נא, אתה הינך בחור די מודרני, ואין לך עדיין שום השגה בעניני רבינו הקדוש ובספריו הקדושים, וראה זה פלא, מיד כשהצעתי לפניך הדפסת ספר – הסכמת מיד ללא מחשבה שניה, הגם שהוצאה של הון רב כרוכה בכך, ואילו אני… המשיך ר' ישראל בער בהתייפחות, אני כבר "ברסלבר חסיד" כל כך הרבה שנים ועדיין לא עשיתי פעולה של מסירות נפש כזאת למען הפצת דעתו הקדושה של רבינו בעולם.
*
אט אט התקשרתי מאד אל ר' ישראל בער, והוא אשר זירזני להדפיס את ספרי רבינו ולהפיצם בעולם. אכן במשך הזמן הדפסתי ספרים רבים וספרי ליקוטים לזכות את הרבים בתורות רבינו המדברות באופן ישיר אל כל נשמה מישראל ללא יוצא מן הכלל (ואף פזרתי למענם כמעט את כל הוני שהבאתי מחו"ל).
•
שנים על גבי שנים נמשכה ידידותי האמיצה עם החסיד הישיש רבי ישראל בער אודסר, אשר רק בזכותו נתקרבתי לאור גדול כזה, אורו של רבינו הקדוש והנורא אשר האיר את כל חיי בזה ובבא בעזר ה' יתברך, ומאז שהתקרבתי לרבינו, הפכו כל ימי חיי לבעלי תוכן והרגשתי עצמי מאושר בחלקי.
•
בנימה אישית: רבי יצחק אייזיק היה ברסלבר חסיד בל רמ"ח ושס"ה, עד יומו האחרון – זה היה כל מחשבתו וכל מהותו, לא היית יכול לדבר אתו שום נושא רק בענייני רבינו, גם את כל הונו ואונו נתן עבור עניני רבינו להדפיס הספרים ולהפיצם בישראל, וכל זאת בזמן שכמעט ולא נכנס לביהכ"נ עשרות שנים, אעפ"כ לא הסיח דעתו מרבינו הק' ועצותיו וכו'. היתה תקופה שהיה בא אלי שאבדלח"ט כמעט מדי יום למסור לי חידושים ורעיונות בספרי רבינו, ולמרות שעבר חיים קשים, אורו עיניו ופניו זרחו כל אימת שדיבר מרבינו.
מה אני יכול להוסיף, כמעט שלא רואים כזאת כהיום…
באדיבות: הרה"ח ר' בצלאל פרידמן שליט"א
כפי שהעלה על הכתב מפי ר' יצחק אייזיק ז"ל בספרו "חידושי אבי"ר"
ר' יצחק אייזיק ב"ר נפתלי צבי זילברמן
נולד בשנת תרפ"ב בגליציה והגר בילדותו עם הוריו לגרמניה ומשם להולנד, בשואה נלקח עם הוריו לאושביץ, הוריו ואחותו היחידה נהרגו שם עקה"ש, הוא עבד עבודת כפיה וסבל יסורים נוראים אך נותר בחסדי ה' בחיים, אחרי המלחמה חזר להולנד ובתחילת קיץ תשי"א עלה לא"י. באלול תשי"א נסע לציון הרשב"י ופגש שם את ר' ישראל דב אודסר ועל ידו נתקרב לחסידות ברסלב. עסק הרבה בהדפסת ספרי רביז"ל, בשנת תשכ"א הו"ל את הספר "נחל נובע" על עניני חסידות ברסלב וחיי רביה"ק, וכן פירסם מאמרים רבים מחידושיו. הוא אשר קבע בציון הרשב"י את לוח השיש עם התורה "לכו חזו" שבתחילת ליקו"מ. נלב"ע י"ז שבט תשס"ט (לו"ב) בן כ-87. בשנת תש"ע יצא לאור עפ"י צוואתו הספר "חידושי אבי"ר" (ע"י ר' בצלאל פרידמן) ובו מאמריו חידושיו וסיפור תולדות חייו. (עפ"י חידושי אבי"ר)
מתוך: גידולי הנחל ח"ב