יום בהיר בהיכל ישיבת פרשבורג המעטירה השוכנת בואכה שכונת גבעת שאול. צורבים צעירים יושבים ועוסקים בתלמודם בחדוה, לפתע נכנס יהודי מבוגר שזקן הדור יורד לו על פי מידותיו, ועל אף שבעיניו ניכר שעברו עליו דבר או שניים במלחמה, הוא מצליח להסתיר זאת בפניו המאירות והשמחות. בהתעלמות מוחלטת מכל המבטים הנשלחים אליו הוא מתיישב על מקום ריק מזדמן ושואל ליושב לידו האם ירצה לשמש לו כחברותא. תוך דקות ספורות הוא כבר שוקע בנבכי הסוגיא מפרק הוויות ומתרץ קושיות, וכך עד לסיום הסדר…

בהמשך מתברר כי זה האיש ר' יצחק אייזיק אלבוים שמו, אוד מוצל מאש, שעלה זה עתה ארצה מארה"ב להשתקע בארץ הקודש וקבע את מגוריו בשכונת גבעת שאול, כאשר הוא עוזב את כל עסקיו ומשקיע את כל כולו בלימוד התורה הקדושה, והוא נוהג לשבת ימים רבים בהיכל הישיבה וללמוד בהתמדה נפלאה מהשעות המוקדמות לפנות בוקר עד לשעות הקטנות של הלילה…

*

ר' יצחק אייזיק היה ממשפחה חשובה בעיירה "פראגה" (פרבר של וורשא בירת פולין), שבניה היו מקורבים לצדיקי בית 'גור'. כאשר בבחרותו גילה את אורו של רביה"ק עורר הדבר רעש גדול אבל בכל זאת קיבלו זאת קרוביו בהבנה והניחו לו להמשיך בדרכו החדשה מבלי להערים עליו קשיים מיוחדים.

סיפור נפלא היה לו בעת שהתכונן להכניס את בנו בבריתו של אברהם אבינו ע"ה, ובאשר באותה העת שהה האדמו"ר מגור בעל 'אמרי אמת' בוורשא, כיבד אותו ר' יצחק אייזיק לשמש כסנדק לרך הנימול. כידוע היה זמנו של האמרי אמת מחושב עד לרגעים בודדים, אך כאשר הגיע האדמו"ר לשמחת הברית ביקשו ממנו לחכות כי אחד הסבים עוד לא הגיע. היה זה נדיר מאד שיעיזו לבקש כזאת מהאדמו"ר, ובכל זאת מפני כבודו של הסבא שהיה נשוא פנים הסכים להמתין. בינתיים ביקש האדמו"ר ספר ור' יצחק אייזיק הביא לו את הספה"ק "ליקוטי מוהר"ן" האמרי אמת לקחו בידו ונענה בחיוך "יש לנו ב"ה את כל הספרים האלו בבית…" תגובה זו היוותה מעין הסכמה מוקדמת לקריאת בנו בשם 'נחמן', דבר שגרם לסערה בקרב בני המשפחה.

ר' יצחק אייזיק היה מגדולי הפעילים בפולין למען פעולות ההפצה של ספרי רביה"ק, שמו מופיע בין החותמים עבור הפעולות של החסיד ר' יצחק ברייטער הי"ד, וכך גם תמך במערך ההדפסה של החסיד ר' אהרן לייב ציגלמן הי"ד, וכל ימיו תיאר בהתפעלות את חדר לימודיו של ר' אהרן לייב איך שהיה מלא ספרים וכן חדר ההתבודדות שהיה לו בביתו, אותו התקין בינות לארגזי הספרים שהיו בביתו.

גם לאחר המלחמה המשיך במנהגו זה ותמך רבות בקרן ההדפסה של אנ"ש בפעיה"ק ירושלים, כאשר בצוואתו הוא מוריש סכום מכובד במיוחד עבור פעולות ההדפסה.

לפי עדותו זכה להשתטח על ציון רביה"ק באומן ולומר שם את התיקון הכללי.

בימי השואה הארורה נעקדו על קידוש השם אשתו וששת ילדיו, לבד מבנו נחמן שניצל מהתופת בהשגחה פרטית יחד עם קבוצת הילדים הידועים בשם "ילדי טהרן".

היה חותם עצמו "מוהל מומחה מוורשא", ואכן כיתת רגליו למרחקים למול את ילדי ישראל במסירות נפש.

בתום השואה הארורה כאשר לא נשאר כי אם אחד מעיר ושניים ממשפחתו המורחבת, היגר לארה"ב, שם ביסס את מעמדו והיה מוזיל מהונו לכל קדשי בית רביה"ק. היה משתדל מדי שנה להגיע לארץ ישראל להשתתף בקיבוץ בר"ה יחד עם אנ"ש פעיה"ק ירושלים ת"ו. בערוב ימיו עלה להשתקע בארץ הקודש, כאשר הוא עוזב את כל עסקיו מאחרי גוו ומשקיע את עצמו בעסק התורה הקדושה במסירות וחיות עצומה. יש לציין כי היה שומר את זמנו באופן מבהיל, עד כדי כך כי כשנצרך באמצע לימודו להכין לעצמו משקה חם וכדו' היה מנצל את הדקות הבודדות האלו לאמירת תהלים או להתבודדות.

ר' יצחק אייזיק זכה לשיבה טובה יותר משמונים שנה והשאיר אחריו את בנו הר"ר נחמן ז"ל ונכדים שיחי', שהיו ממארגני הנסיעות הקדושות לאומן על ימי ר"ה הק', דור ישרים יבורך זרע ברך ה' חסידים ואנשי מעשה רודפי צדקה וחסד.

נלב"ע כ"ד אדר ראשון תשמ"ו לפ"ק תנצב"ה.

וכה נחרט על מצבתו: "פ"נ איש אשכולות ירא אלוקים רודף צדקה וחסד, מזקני חסידי ברסלב, רבי יצחק אייזיק ז"ל שו"ב ומוהל מוורשא בהרה"ח ר' אהרן הלוי הי"ד אלבוים, מגזע הב"ח הש"ך ורבי קאפיל ליקאווער זי"ע אוד מוצל מאש, למד הדף היומי מיום היווסדו, ממשכימי קום לתפילת ותיקין, זהיר בדבורו, שמו הטוב יזכר לעולמים ויעמוד לגורלו לקיץ הימין".