ראשי > ימי זכרון > טבת > רבי יצחק אייזיק אייזנשטיין

רבי יצחק אייזיק אייזנשטיין

רבי יצחק אייזיק אייזנשטיין

י״ח בטבת תרפ״ד

מקום קבורתו:

אומן, אוקראינה

רבי יצחק אייזיק ב"ר נתנאל אייזנשטיין

אברך בן שש עשרה שנה היה כאשר התקרב לאורו של רבינו על ידי החסיד המופלג, מבעלי התפילה הנודעים, רבי לייב מקונסטנטין, שהיה בן עירו. 

היה זה בשנת תרי"א, שש שנים בלבד חלפו מאז הסתלקותו לשמי רום של מוהרנ"ת, צוואתו הקדושה "יפוצו מעיינותיך חוצה" הדהדה בלב תלמידו הגדול רבי נחמן מטולטשין. שִמעו של האברך יקר הערך שהתקרב לדרך רבינו הגיע לאוזניו והוא נסע עד לקוסטנטין הרחוקה על מנת להרוות צימאון נפשו במימי ה'נחל נובע'. 

בתחילה היה ר' אייזיק עני מרוד, פעם אחת, בעת השתטחותו על ציון רבינו, בכה ואמר: "אינני במדרגה כזו שאוכל לסבול עניות, מבקש אני לזכות בעשירות כדי שאוכל להעניק מממוני לאחרים". וראה זה פלא, ר' אייזיק החל רואה ברכה עצומה בנכסיו. אולם עושרו הרב מעולם לא סנוור את עיניו, הוא ידע היטב כי משמיים ייעדוהו לשליח שיחלק את כספו לעניים. 

'חידוש' מופלג היה במידת הצדקה – עד כדי כך שתשעה חלקים מהכנסותיו נהג לפזר לצדקה, כשרק את המעשר הוא משאיר לעצמו. 

בשנות הרעב הכבד ששרר באוקראינה חילק מדי יום למאות עניי אומן רבע כיכרלחם לנפשכשקרבו ימי הפסח הבטיח לאמור'אינני ניגש לעריכת ה'סדר' בטרם יהיו לכל חסידי ברסלב צרכי החג!' ואכן עמד בדיבורו ועמד בהוצאות הכבירות.  

בשנת תרס"ג, כשהתעורר הצורך בבנייתו מחדש של ה'קלויז' של חסידי ברסלב באומן, בנה מכספו את בית הכנסת העומד על תילו עד היום הזה.  

שמחה גדולה כמו זו שהייתה בעת חנוכת בית המדרש הקרוי על שמו של הצדיק, לא ידעה אומן זמן רב; שעות ארוכות רקדו החסידים בשמחה עילאית. בעיצומה של החדווה נענה ר' אייזיק בהתרגשות: "משיח בוודאי עוד יתפלל בבית כנסת זה!"  

מאוחר יותר, בשנת תרצ"ו, כשהקלויז נסגר על ידי שלטון הבולשביקים והוסב למטרות חולין, אמרו חסידי ברסלב: "הקלויז לבטח עוד ישוב לידינו; ולו רק כדי שתתקיים משאלתו של ר' אייזיק". 

רבות בשנים זכה ר' אייזיק לשתות את מימי דעת רבינו ממעיינו הטהור של רבי נחמן מטולטשין, וכבן בית היה אצלו.  

בעת הסתלקות רבי נחמן לגנזי מרומים שהה במחיצתו, ותדיר נהג לתאר בהתפעלות את פטירתו המופלאה מתוך ישוב דעת נדירה, כשתפילת "בריך שמיה" על שפתיו. 

בעל לב מלא רגש למצוות היה ר' אייזיק. באחת השנים היה מחסור גדול באתרוגים ונבצר מהחסידים באומן לקיים מצוות נטילת לולב בחג סוכות. ביום האחרון של החג עלה בידי החסיד ר' אליהו חיים רוזין להשיג אתרוג לאחר מאמצים מרובים. כשנכנס אל ר' אייזיק וארבעת המינים בידיו, חיבקם ונישקם באהבה יתירה ובירך עליהם בשמחה עצומה, ולא נחה דעתו עד שמילא את כיסיו של ר' אליחיים במטבעות. 

על הרגשתו העמוקה בגדולת רבינו יסופר, כי לעת זקנתו, כשתש כוחו מללכת לציון רבינו, נהג לבקש מצעירי החסידים שייקחוהו בעגלה אל הציון. 

ר' בן ציון אפטר ור' הירש לייב ליפל שהסיעוהו לפעמים סיפרו, כי כשאך החל לומר את ה'יהי רצון' שלפני אמירת תהילים, במילים "הבוחר בדוד עבדו ובזרעו אחריו"  פרץ בבכי גדול תוך שהוא מחווה בידו על הציון ואומר: "הלא רבינו הוא הוא ה'זרעו אחריו'!" 

כשראה שקרב יומו, ציווה לחלק את כל רכושו לצדקה, כשהוא אומר: "יהיה זה לי לביזיון באם יישאר ממני ממון לאחר פטירתי" – – – 

ביום י"ח בטבת שנת תרפ"ד, בהיותו בן שמונים ותשע, נפטר לבית עולמו. 

אחרי פטירתו חישבו ומצאו כי זכה להתפלל באומן בראש השנה במשך שבעים ושלש שנים רצופות (!) אשרי לו. 

real accessibility icon
Page Reader Press Enter to Read Page Content Out Loud Press Enter to Pause or Restart Reading Page Content Out Loud Press Enter to Stop Reading Page Content Out Loud Screen Reader Support