רבי יעקב מסידקוביץ' – תלמיד רבינו הק'

בשנה הראשונה שלאחר הסתלקות רבינו הקדוש, היא שנת תקע"א, חש מוהרנ"ת חובה בנפשו להודיע לכלל חסידי ברסלב, כי דבריו הגדולים של רבינו בשבח ההתקבצות אליו בראש השנה, שנאמרו בראש השנה האחרון לחייו – מכוונים היו גם על לאחר הסתלקותו.

בהתקרב ראש חודש שבט, שכר עגלון ונסע לאומן עם חבריו: רבי נפתלי, רבי אהרן רבה של ברסלב, בנו רבי צבי אריה ורבי יוסק'ה חתן רבינו, כשבכוונתו לצרף לנסיעה גם את שאר תלמידי רבינו, כדי להרגילם לנסוע לציון רבינו, על מנת שיבואו לראש השנה לאומן.

כשהתרחקו מרחק פרסה מהעיר, ביקש מוהרנ"ת מהעגלון, שלא יסע בדרך הרגילה העוברת בעיר הייסין, אלא דרך הכפר סידקוביץ' הנמצא צפונה משם.

איש לא ידע את כוונתו בכך.

לפני זמן מנחה הגיעו לסידקוביץ', ומוהרנ"ת הורה לעגלון לנסוע אל ביתו של החסיד רבי יעקב מסידקוביץ', שהיה ממקורביו של השרף רבי שמואל אייזיק מדאשיב תלמידו של רבינו. בבואם לביתו, אורו פניו של רבי יעקב משמחה; הוא מיהר לפרוס מפה על השולחן, הדליק נרות בפמוטים, והעמיד בקבוק משקה ומיני תרגימא לכבוד האורחים הנעלים.

החבריא קדישא התפללה מנחה בכוונה, ולאחר מכן פתח רבי נתן: "יש לנו כאן שותף ב'מסחר' של הירושה שלנו. אם כן, עלינו לשוחח עמו על מעלתה של הסחורה"…

ביקש רבי יעקב מאורחיו שיטעמו מן התקרובת, אך בינתיים הגיעה עת תפילת ערבית. "לא נאכל בטרם נתפלל", אמר רבי נתן, והחבורה פתחה בתפילה נלהבת, בקול רם ובמחיאות כף…

בעל הבית טרם הבין את סיבת בואם אליו, אך בשומעו את תפילתם היוקדת, הרהר: 'אילו לא באו הנה אלא כדי שאראה ואשמע כיצד מתפללים הם בכוונה גדולה כזאת, תוך כדי טלטול בדרכים – דיי".

כשסיימו את תפילתם, הסבו ליד השולחן. רבי יעקב ביקש ממוהרנ"ת שיטעם מן הכיבוד, אולם רבי נתן השיב: "לא אוכל עד אם דיברתי דברי".

ואז התרומם מוהרנ"ת מכסאו, ואמר בקול חוצב להבות: "רבי יעקב! הרי זכית להיות בראש השנה האחרון במחיצת רבינו הקדוש באומן. שמענו מפי קודשו שאמר, שרצונו שכל אחד מאנשיו יחזור למקום מגוריו ויכריז בקול גדול, שכל מי שרוצה להיות איש כשר באמת, יבוא אליו לראש השנה" והוסיף ואמר: 'העיקר אצלי הוא ראש השנה. מה אומר לכם – אין דבר גדול מזה!' ומדברי קודשו הובן, שכוונתו הייתה על אחרי הסתלקותו – שעד ביאת הגואל, יבואו אל ציונו בראש השנה!

"על כן תדע ידידי וחברי, שעל כן באנו הנה, כדי שנתקשר יחדיו בקשר אמיץ וחזק לכל ימי חיינו, בירושה הטובה הזו שנשארה לנו".

כאן פנה מוהרנ"ת אל הנוכחים וביקש מהם לשיר: "אשרינו מה טוב חלקנו ומה יפה ירושתנו", והחבורה החלה לשיר ולרקד בשמחה עצומה.

מזג בעל הבית יין שרף לתוך גביע קטן, והגישו לרבי נתן. הגביה מוהרנ"ת את כוסו ואמר: "לחיים! זה יהיה ה'תקיעת כף' שלך, שכל ימיך תיסע לציון רבינו לראש השנה!"

"אמן כן יהי רצון!" נענה רבי יעקב.

החסיד המופלג רבי אברהם שטרנהרץ עוד הכיר את נכדו של רבי יעקב מסידקוביץ' שנהג לנסוע מדי ראש השנה לאומן. אותו נכד סיפר לו, כי סבו השאיר לאביו צוואה, שיסע תמיד עם בניו לאומן לראש השנה.

(באדיבות ד. ברסלבר, עלון 'אוצרות')