החסיד רבי יעקב מז'יטומיר (קויפמאן), היה בצעירותו מתלמידי רבי שלמה מזוויעהל. לימים התקרב לחסידות ברסלב ועבר לדור באומן. עבודתו את בוראו, היתה בהתלהבות וביקוד אש. "אפילו אם היה בזמן הבעל-שם-טוב הקדוש, גם אז היה 'חידוש' " אמרו עליו באומן.

באומן נודע שמו בחיבה 'רבי יענק'ל זיטומיר' וגם כינוהו 'ר' יענק'ל שרייער' (הצועק), כי היה לו לב מתלהב בעבודת ה' והיה צועק בתפילתו בכלות הנפש. תפילת 'עזרת אבותינו' שלפני שמונה-עשרה, היתה לא פעם מתארכת לו שעה ארוכה, כשהוא זועק בתחינה ובדביקות נפלאה את מילות ברכת הגאולה, ובפרט במילים: "צור ישראל קומה בעזרת ישראל…"

מגיע היה רבי יעקב מז'יטומיר אל אוהל ציון רבינו, ולומד בהתלהבות מתוך הספר הקדוש 'סיפורי מעשיות', מעשיה אחר מעשיה, ומרוב העונג והמתיקות שחש בספר הקדוש הזה, היה מסיים את כולו עד סופו. כל מי שהיה לידו, כה התעורר מקריאתו בהטעמה ובהרגש, שכבר לא הוצרך לתוספת דיבורים.

לאחר שהיה מבלה בתפילה ולימוד בציון רבינו, היה מעמיס על כתפיו שק גדול ויוצא לסיבוב בעיר, עובר מבית לבית ומבקש מצרכי מזון עבור עניים, מלקט אל שקו שיירי לחם, פירות וירקות, ואחר כך מחלק את השלל בבתי העניים. רבים מהחסידים באומן התקיימו בתקופת הרעב הקשה, בזכות מעשי החסד שלו. גם רבי שמואל הורביץ, בהיותו באומן, ניזון מצנימי הלחם שהיה רבי יעקב מביא ל'קלויז'.

בעל הארת פנים ולב חם היה רבי יעקב מז'יטומיר, בכוח אהבת ישראל שבקרבו השיב בתשובה את משה צדוק'ס, שהיה ידוע כרחוק מאוד מן הקדושה, היה זה כשמשה הגיע אל ה'קלויז' של חסידי ברסלב לומר קדיש על אביו, ניגש אליו רבי יעקב והציע לו גם להניח תפילין, כך, לאט לאט קרבו ליהדות עד שמשה נעשה לחסיד נלהב ובתקופת הקומוניסטים מסר את נפשו ובנה בחצרו מקוה מחתרתי שהיה היחידי באומן.

כותב רבי יעקב מז'יטומיר לידידו רבי הירש לייב ליפל שעלה לארץ ישראל:

"ותזכו לנשיאת חן בעיני רבינו הקדוש, ותזכו לקבל מרבינו הקדוש תיקון נפשכם בשלמות שאין שלמות אחריו ויקרב אתכם לה' יתברך בהתקרבות נפלא ונורא… חלמתי שראיתי אתכם כמה פעמים, שה יעזור שתזכו להיות כאן בהקיץ" עוד הוא כותב לו: "חלמתי מכבודו והיה ראש השנה בעת תקיעת שופר, הייתם במלבושים יקרים מאוד ורצתם על הציון הקדוש. כן יהי רצון אמן במהרה בזה השנה תזכו לבא אצלנו" (שארית ישראל מכתב קל"ג)

בימי שלטון הקומוניסטים, מסר רבי יעקב מז'יטומיר נפשו ולימד את ילדי ישראל תורה במחתרת, למרות הסכנה העצומה. בד בבד השתוקק לעלות לארץ הקודש ולהצטרף לכמה מידידיו שכבר זכו לכך. במכתב לרבי שמואל הורביץ הוא מבקש מעמקי לבו: "אם כבודו רוצה לרחם עלי ועל בני ביתי, להתפלל בעדי ולמצוא עצה עבורי להביאנו במהרה לארץ הקדושה, בוודאי יהיה לכם זכות גדול מאוד מאוד" (שארית ישראל, קלב)

בחודש ניסן תרצ"ח, אסרו הקומוניסטים הארורים ימ"ש שמונה עשר מחסידי ברסלב באומן, כשהוא ביניהם. במהלך החקירות, הגישו לו טופס שיחתום עליו, אמר להם רבי יעקב: "איני חותם בטרם אראה מה כתוב בדף" הקריאו לו הרשעים מתוך הדף הלשנות על חבריו החסידים, ענה להם רבי יעקב בעוז: "מוכן אני לחתום על מה ששייך אלי, אך על מה שקשור לאנשים אחרים לא אחתום" עינו אותו הרשעים באכזריות, וכעבור זמן, נסתלק לעולמו ועלתה נשמתו הטהורה השמיימה כשהוא פחות מבן שלושים בהסתלקותו. "יוודע בגויים לעינינו נקמת דם עבדיך השפוך".