רבי יעקב יוסף ליובארסקי – תלמיד ומחותן רבינו

היה מקורב לרבינו כבר בימי שבתו בעיר זלאטיפולי; הוא האיש שאותו הזכיר רבינו בסיפור הבא שבשיחות הר"ן קסג:

"סיפר לי איש אחד מזלאטיפולי שבהיותו יושב רבינו ז"ל בזלאטיפולי, פעם אחת בקיץ התפלל רבינו ז"ל בבוקר השכם, ואחר כך שלח את בתו הילדה שרה תחיה וקראה אותו ובא לרבינו ז"ל ואמר לו רבינו: 'לך עמי לטייל'. והלך עמו חוץ לעיר והלך בין העשבים, ענה רבינו ז"ל ואמר: 'אם היית זוכה לשמוע את קול השירות והתשבחות של העשבים, איך כל עשב ועשב אומר שירה לה' יתברך בלי פניה ובלי שום מחשבות זרות ואינם מצפים לשום תשלום גמול! כמה יפה ונאה כששומעין השירה שלהם; וטוב מאד בעיניהם לעבוד את ה' ביראה'…

"אחר כך הלכו יותר ובאו סמוך להר אחד שקורין 'מאגילא' (= הר געש כבוי) שהיה שם סמוך להעיר, ושאל אותו: 'מה זאת?' והשיב לו וסיפר לו ענין אותו ה'מאגילא' ואמר לו שילך עמו לשם, ונכנסו לשם.

"וכשנכנסו לשם, לא נראו לחוץ כלל, כי ההר הנ"ל היה חלול בתוכו ועמוק קצת בתוכו. ונכנס לשם רבינו ז"ל עם אותו האיש הנ"ל וישב רבינו ז"ל שם על הארץ, ולקח מבית יד (= שרוול) שלו ספר 'שערי ציון' והתחיל לומר, ובכה מאד מאד. והיה אומר להלן מדף לדף ובכה הרבה מאד מאד בלי הפסק. והאיש עמד אצלו והחזיק הצוביך (= בית קיבול המקטרת) שלו ועמד משתומם וראה בכייתו הגדולה מאד. ושהה זמן הרבה בזה.

"וכאשר פסק לבכות, ציוה על האיש הנ"ל שילך ויסתכל בחוץ היכן היום עומד, ויצא וראה שכבר פנה היום והשמש נוטה לשקוע – וכל כך התמהמה בבכייתו, קרוב ליום שלם בקיץ בלי הפסק. אחר כך ציוה לו להוציא אש ועישן הלולקע (= המקטרת) וישב מעט ויצאו לחוץ.

"ואמר לו: שיהיה זמן שיהיה קשה מאד להתקרב אליו, אך עכשיו אני בידכם; ואתם ורבי יעקב יוסף, אם תרצו, אני יכול לעשות מכם צדיקים כמוני בעצמי".

רבינו אמר פעם לרבי יעקב יוסף עוד בהיותו דר בזלטיפולי: "אנחנו נהיה מחותנים". ברם, הדבר התקיים רק אחרי פטירת רבינו הקדוש, כפי שכותב מוהרנ"ת: "פעם אחת אמר בפירוש לר' יעקב יוסף בזלאטיפאליע זה כמה שנים, שיהיה מחותן עמו. אף על פי כן עכשיו עשה עצמו כאינו יודע ולא נגמר השידוך כנ"ל. גם דיברו לו כמה שידוכים לפני בתו הנ"ל (= חיה ע"ה) והיה מקבל דברי השדכנים ועסק לדבר עמהם, אך לא נגמר שום אחד מהם, עד שנסתלק בשלום והניח לפניו צוואה ליתן לבתו הנ"ל שלש מאות אדומים כנ"ל.

"והנה אחרי הסתלקותו התחלנו כולנו לבקש אחר שידוך, ונמצאו גבירים גדולים שרצו להשתדך עמה, אך לא הוטבו בעינינו. ורבי יעקב יוסף הנ"ל התחיל תיכף לבקש ולהתחנן במכתבו שהוא רוצה להשתדך עמה, אך לא היה במעמד גדול שיהיה ראוי לפזר כראוי לשידוך כזה, ומחמת זה נתעכב הדבר עד אחר הסתלקותו ז"ל, יותר משנה.

"ובשנת תקע"ב הנ"ל סמוך לפורים נגמר השידוך לפני בתו הנ"ל עם בן רבי יעקב יוסף" (ימי מוהרנ"ת א, פד).

וכך נתקיימו דברי רבינו, כאשר רבי זלמן בנו של רבי יעקב יוסף היה לחתנו של רבינו.

רבי יעקב יוסף היה בקשרי ידידות עם מוהרנ"ת, וכל אימת שהגיע מוהרנ"ת לטשערין, היתה אכסנייתו הקבועה בביתו. בשנת תקע"ט אף נתן רבי יעקב יוסף סכום נכבד למוהרנ"ת לצורך הדפסת ספרי רבינו, כעדות מוהרנ"ת: "ביום רביעי חמשה עשר בשבט ( – ביום הולדתו) עשה ר' יעקב יוסף סעודה בביתו, וסיפרנו קצת מרבינו זכרונו לברכה ונמשך עד הערב".