ר' יעקב זאב ברזסקי

את אורו הגדול של רבינו הקדוש ינק ר' יעקב זאב ברזסקי עוד בבית אביו ר' יצחק גרשון, מיקירי חסידי ברסלב בוורשה.

בהיותו כבן שלש עשרה, גבר חשקו של ר' יעקב זאב להשתטח על ציון רבינו והוא יצא לבדו במסע לאומן. בדרכו נתקל בחבורת שודדים, הללו פרצו בשאגת תאוות-רצח, תפסוהו, השליכוהו לבור וירו לתוכו צרור יריות. הנער העמיד פני מת, והרוצחים המשיכו בדרכם. לאחר מכן קם הוא בריא ושלם, והמשיך במסעו.

כך, בדרך חתחתים הגיע ר' יעקב זאב לראש השנה לאומן, שם התקבל בשמחה על ידי החסידים. גם דודו החסיד הגדול רבי מתתיהו, שש לקראתו, ובצאת החג אמר לו: "רואה אני שבחור מעשי הנך, שאינו חת מדבר, ובודאי עוד תזכה לעלות לארץ ישראל. בכן, מוסר אני לך את כתב הייחוס של משפחתנו  – בן אחר בן עד לש"ך".

כחודשיים שהה העלם באומן וספג אל תוך נשמתו את אורו של רבינו הקדוש שליהט בלבות חסידיו. הוא שב לוורשה, כשהפעם מושא כיסופיו הוא ארץ ישראל.

עוד בילדותו זכה ר' יעקב זאב לחזות בוורשה בפני רבי אברהם בן ר' נחמן מטולטשין ששב מארץ הקודש. רבי אברהם הלהיב אז את לב שומעיו בקדושת הארץ, ואף חילק להם רימונים שהביא משם. מאז התעוררו בלבו געגועים לארץ-חמדת-אבות.

ביום מן הימים החליט ר' יעקב זאב ברזסקי לעשות מעשה, הוא יצא אל הנמל, המתין לאוניה שיעדה ארץ ישראל והתגנב לתוכה.

בטרם הרימה עוגן, עבר המבקר בין הנוסעים, וכשהגיע אליו ביקש ממנו להציג כרטיס "אין לי כרטיס", השיב הנער, "ואף לא דרכון, אך מבקש אני ממך לבל תשליכני, מוכן הנני לעבוד במטבח האוניה ולסייע בכל אשר אדרש".

למרבה הפלא, נתן ה' את חינו בעיני המבקר, והוא הניח לו.

כשעצרה האוניה באלכסנדריה לתחנת ביניים, ראו השוטרים את הנער המוזר שאינו מצויד בדרכון, חשדוהו בריגול, ואך בנס פטרוהו.

לאחר ימי הפלגה ארוכים, הטילה האוניה עוגן בחופי הארץ. הנוסעים החלו לרדת בזה אחר זה כששוטרי הגבול הבריטיים מחתימים את דרכוניהם.

כשהגיע תורו, ניצב ר' יעקב זאב ברזסקי ובידו "ליקוטי תפילות"…

"להתל בי אתה בא?!" הרעים עליו השוטר בקול ומיהר להזעיק את עמיתיו, אך יעקב זאב ניצל רגע של היסח הדעת, זינק מכבש האוניה, רגליו נחתו על אדמת הנמל, הוא נס מנוסת צבי ונבלע בתוך ההמון. שבועות ארוכים הסתתר בצידון, בעליית-ביתו של יהודי מקומי, עד שהתערב אחד מרבני הארץ לטובתו והותר לו להישאר בה.

הוא עלה ירושלימה וחי שם בעניות מופלגת. בלילות לן בבית הכנסת הנקרא "ר' לייבל'ס שול" על גבי ספסל. הגאון רבי ישראל יצחק רייזמן, לימים חבר ביד"ץ העדה החרדית, הבחין בכך ודאג לו לכר למראשותיו.

למרות כל זאת היה יעקב זאב שש ושמח מהצלחתו להגיע ארצה. הוא שלח אגרת להוריו בוורשה שבו תינה בפניהם את אושרו הגדול.

בארץ ישראל חָבַר אל מתי-מעט חסידי ברסלב שגרו בה, כמו רבי אלתר בן ציון קרוסקופ, ר' ישראל בער אודסר ור' שמואל הורביץ. יחדיו עבדו את בוראם מתוך דביקות עצומה ברבינו הקדוש ואהבת חברים מופלאה.

לימים היה מבעלי התפילה בימים הנוראים, ורבים התענגו על מתיקות תפילותיו.

ביום כ' לחודש אב, שנת תשמ"ה, כשמאחוריו מסכת חיים רצופה מסירות-נפש ועבודת ה' טהורה, נפטר לבית עולמו.