ר' יחיאל-מאיר נולד בוורשה לאביו הרה"ח ר' הלל צוקר, ששימש כשליח-ציבור וגבאי ראשי בבית מדרשו של בעל ה'שם משמואל' מסוכטשוב.

נער בן ארבע עשרה היה, כשבאחד הימים נקלע לבית המדרש של חסידי ברסלב בוורשה עיר מגוריו, היה זה לפני תפילת מעריב, וכאשר פתח החזן ב'שיר המעלות' דומה היה בעיניו כאילו זה עתה התחילו באמירת 'כל נדרי'… הוא נמשך אחר המיית התפילה שהתנגנה מפיות החסידים בביטול הישות ובדביקות עזה בבוראם. לאחר התפילה הנרגשת, עודו עומד ומשתאה החלום הוא זה או מציאות, יצאו החסידים בריקוד נלהב ובשירה מלאת געגועים לרבם ולציונו הקדוש. באותה שעה גמלה בלבו ההחלטה: פה אשב כי איויתיה.

זמן קצר לאחר התקרבותו לאורו של רבינו, נכנס ללמוד בישיבת 'בית יוסף' נובהרדוק אשר בעיר מזריטש. שם התמיד בלימוד התורה, ואת הלהבה שיקדה בקרבו הצית בלבות כמה מבחורי הישיבה, ביניהם חברו הטוב וגיסו לעתיד, ר' בערל גרינשטיין, שהתקרב בעקבותיו לברסלב.

באותה תקופה נכספה נפשו לנסוע לציון רבינו שבאומן, אלא שהגבולות היו סגורים והברחת הגבול היתה כרוכה בסיכון רב. הוא תכנן לעשות את הדרך לאומן על אף הכל, אך לבסוף לא יצאה תכניתו לפועל. את כיסופיו הגדולים הכניס בהרבצת תורה ויראת שמיים, וקירוב נפשות. (אחרי עלותו לארץ ישראל, התעטף בשתיקה ומיעט בשיחה, אך מכריו מפולין ידעו לספר על פועלו הרב בהפצת תורה ויראה).

תלמידי נובהרדוק נוהגים היו לכתת רגליהם לעיירות רחוקות, ולדרוש בבתי-כנסת בתורה ומוסר. כך נהגו גם  יחיאל-מאיר וידידו הקרוב בערל. כשנקלעו פעם לעיירה אחת, נשא ידידו ר' בערל דברים בפני המתפללים. כשסיים לדבר, ניגש אליו אחד מחשובי הקהל, רבי אברהם גוז שמו, חסיד טריסק נלהב, והציע לו לשידוך את בתו החסודה. הנער השיב כי עשה הסכם עם חברו הטוב, שאחד מהם לא יתארס בטרם ימצא חברו אף הוא שידוך. רבי אברהם התרגש מכך מאוד, ואמר כי שתי בנות לו שהגיעו לפרקן, ובנערים יראים ושלמים כאלה חפץ הוא. באותו שבוע באו ר' יחיאל-מאיר ור' בערל בברית האירוסין והפכו לגיסים.

זמן לא רב לפני כן, ביקש ר' אברהם ברכה מבעל ה'חפץ חיים' לחתנים תלמידי חכמים. החפץ חיים השיבו כי אם יירתם לאיסוף כספים למען 'ועד הישיבות', יזכה לחתנים תלמידי חכמים. הלך רבי אברהם וקיבץ סכום גדול והביאו ל'חפץ חיים'. לא ארכו הימים, וההשגחה הביאה עד לעיירתו את שני הנערים דנן, שהיו תלמידי חכמים שיראתם קודמת לחכמתם.

ר' יחיאל מאיר קרב את חמיו ר' אברהם לדעת רבינו הקדוש, וכן את אחיו ר' צבי.

חסיד נאמן היה, ומשקלט מספרי רבינו את מעלת ישיבת ארץ הקודש, עלה בתרצ"ג ארצה. לאחר מכן שלח מכתבים למשפחתו ולמשפחת חמיו שיעלו אף הם, הוא דאג להם לסרטיפיקטים והעלה אותם ואת גיסו ר' בערל ארצה. כך ניצלו מן השואה האיומה.

הם התגוררו בתל-אביב ולאחר מכן עברו לבני-ברק. לאחר המלחמה, הקים ר' יחיאל מאיר יחד עם חמיו ר' אברהם גוז את בית-המדרש ברסלב ברחוב מיימון בבני-ברק, שהיה הראשון שנבנה על ידי חסידי ברסלב בארץ הקודש. וכשעלה בדעתו של החסיד רבי שמעון ברגשטיין לייסד את ישיבת ברסלב בבני-ברק, נחלצו לעזרתו. בתקופה הראשונה התקיימו הלימודים בבית מדרשו של האדמו"ר מצאנז-ז'מיגראד, והלינה והארוחות היו בביתו של ר' אברהם, כשבתו, זוגתו של ר' יחיאל מאיר, מסייעת לקיום הישיבה.

ר' יחיאל מאיר נפטר בכ"ז בכסלו תש"ל. הותיר אחריו צאצאים ההולכים בדרך רבינו הקדוש.